פרסי אופיר 2016: הכל שבור ורוקד

יש לסרט הזה יתרון אחד גדול. נוני גפן.

יש לסרט גם חסרון. נוני גפן.

יש לסרט הזה מזל שנוני גפן, במאי אדיר, מצליח לכסות על הופעתו של השחקן הראשי, נוני גפן, שחקן מוגבל למדי.

בנוני גפן פגשתי לראשונה בסרטו של עידו פלוק, "אף פעם לא מאוחר מדי", סרט עצמאי יפה. אח"כ ראיתי אותו בסרטו הראשון כבמאי, "לא בתל אביב", גם הוא סרט דל תקציב, אבל עם לב רחב ועם רוח אנרכיסטית סוחפת.

"הכל שבור ורוקד" הוא סיפור אחר. זה סרט הרבה יותר מושקע. זה סרט שבו מפיקים שהבחינו בכשרון שהוצג בעבודותיו הקודמות של גפן באו אליו וביקשו לתת לו במה מושקעת ורחבה יותר כדי שהכשרון הזה יבוא לידי ביטוי בצורה עמוקה יותר. והו, כמה שגפן מצליח לנצל את הבמה הזו.

לכאורה, הרוח האנרכיסטית של סרטו הקודם מתאימה להפקות דלות תקציב, שלא מתחשבות בשיקולים מסחריים. למעשה, היא נמצאת גם כאן, בסרט המושקע יותר. כי ב"הכל שבור ורוקד" מספר לי גפן על השגעון שביצירה. על הצורך לאבד את הדעת בצורה הכי מילולית שיש כדי ליצור יצירת אמנות. והדרך שבה גפן מכניס אותי אל תוך תודעתו של הגיבור הראשי שלו היא עבודת בימוי שומטת לסתות.

everything is broken up and dancesהסיפור הוא על בחור צעיר הסובל מ להמשיך לקרוא