פרסי אופיר 2016: הכל שבור ורוקד

יש לסרט הזה יתרון אחד גדול. נוני גפן.

יש לסרט גם חסרון. נוני גפן.

יש לסרט הזה מזל שנוני גפן, במאי אדיר, מצליח לכסות על הופעתו של השחקן הראשי, נוני גפן, שחקן מוגבל למדי.

בנוני גפן פגשתי לראשונה בסרטו של עידו פלוק, "אף פעם לא מאוחר מדי", סרט עצמאי יפה. אח"כ ראיתי אותו בסרטו הראשון כבמאי, "לא בתל אביב", גם הוא סרט דל תקציב, אבל עם לב רחב ועם רוח אנרכיסטית סוחפת.

"הכל שבור ורוקד" הוא סיפור אחר. זה סרט הרבה יותר מושקע. זה סרט שבו מפיקים שהבחינו בכשרון שהוצג בעבודותיו הקודמות של גפן באו אליו וביקשו לתת לו במה מושקעת ורחבה יותר כדי שהכשרון הזה יבוא לידי ביטוי בצורה עמוקה יותר. והו, כמה שגפן מצליח לנצל את הבמה הזו.

לכאורה, הרוח האנרכיסטית של סרטו הקודם מתאימה להפקות דלות תקציב, שלא מתחשבות בשיקולים מסחריים. למעשה, היא נמצאת גם כאן, בסרט המושקע יותר. כי ב"הכל שבור ורוקד" מספר לי גפן על השגעון שביצירה. על הצורך לאבד את הדעת בצורה הכי מילולית שיש כדי ליצור יצירת אמנות. והדרך שבה גפן מכניס אותי אל תוך תודעתו של הגיבור הראשי שלו היא עבודת בימוי שומטת לסתות.

everything is broken up and dancesהסיפור הוא על בחור צעיר הסובל מהלם קרב. גפן, כשחקן, אין לו את היכולת לגלם דמות מורכבת כל כך. הגוף שלו פשוט לא מגיב לקשת הרגשות הכל כך רחבה, לניגודים הרבים המתקיימים בתוכו בעת ובעונה אחת. אבל גפן הבמאי ליהק לסרט הזה שורה של שחקנים מעולים כדי ללוות את הדמות הראשית במסעה אל הטירוף: מי ידע שדודו טסה, מוסיקאי משובח, הוא גם שחקן מעולה; מי חשב שגילת אנקורי, שנטחנה במשך שנים ארוכות במטחנת הבשר הקלוקל של הטלנובלות, מי חשב שהיא לא תשכח לשחק, ושהיא בעצם שחקנית מצוינת ומרגשת; ואני בטוח שאף אחד לא שכח שמכרם ח'ורי הוא שחקן מצוין. ואלו רק חלק מגלריית השחקנים המצוינים שמקיפה את נוני גפן, עוטפת אותו במסע פסיכי.

יש גם את עבודת הבימוי. גפן עובר בין סגנונות בימוי שונים, חיתוכי עריכה פתאומיים, מעברים בין סגנונות ויזואלים שונים, עבודה נפלאה עם עיצוב פס קול, ובחירה נהדרת של שירים ומוסיקה, והכל כדי ללוות דמות שסובלת ממשבר פסיכיאטרי במסע עוד יותר עמוק אל תוך השגעון, ומתוכה אל היצירה  – של המוסיקה של גיבור הסרט בתוך הסיפור, ושל הסרט עצמו, של הבמאי של הסרט הזה (לא סתם נוני גפן מגלם דמות בשם נוני בסרט שהוא גם מביים).

ובסרט כזה, שאולי אמור להתחבב בכוח על הקהל הרחב, לגפן כאילו לא אכפת מזה. הוא נאמן רק לשגעון הזה שלו, אוהב אותו למרות הכאב שבו, כי הוא גם מקור היצירה (גם אם היא לא מקורית, גרסאות כיסוי של יצירות קודמות, עדיין יש בה הבעה אישית, פרשנות מקורית של חומר מוכר). ובעזרת משחק עם סגנונות ויזואלים שונים, ועבודת עריכה מעולה (שיודעת לא להכביד על הצופה, ולהשתמש בטריקים הדרמטיים האלו בצורה אפקטיבית ומרגשת מבלי להפוך אותם למניירות), הסרט הזה מצליח להכניס אותי אל מתחת לעור של דמות מסוכסכת, שמתוך ההפרעות שלה יוצרת אמנות שנוגעת בקהל רחב (גם אם אני מודה שהחלקים הקצרים האלו, שבהם המוסיקה הזו מצליחה לסחוף המונים, הם החלקים המחופפים יותר של התסריט. אבל הם קצרים וזניחים).

"הכל שבור ורוקד" הוא סרט שנשאר איתי לא מעט זמן אחרי שיצאתי מהאולם. סרט שמדגים מה זה טירוף, מה זאת אמנות של טירוף טוטאלי, ובזכות הטוטאליות הזו הוא סוחף אותי אל תוך נפש האמן. סרט נהדר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פרסי אופיר 2016: הכל שבור ורוקד

  1. רק היום ראיתי… ""הכל שבור ורוקד" הוא סרט שנשאר איתי לא מעט זמן אחרי שיצאתי מהאולם. סרט שמדגים מה זה טירוף, מה זאת אמנות של טירוף טוטאלי, ובזכות הטוטאליות הזו הוא סוחף אותי אל תוך נפש האמן. סרט נהדר.".. השאלה היחידה ביחס אליך כמבקר (ומזל שלך שלא צריך לא בחינות ולא הסמכה כדי לשאת בתואר כזה שכל הדיוט יכול להעניק לעצמו) היא האם את הכדורים לקחת בזמן שצפית בסרט או בזמן שכתבת את הביקורת? מאיפה הבאת את כל כל הלהג המטופש הזה? ועוד יותר חשוב לעניין הציבורי זה האם היו כאן לקטורים שקראו בטמת תסריט או שהם אשרו דף ריק שהובטח להם שלעתיד יכתב עליו משו?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s