פסטיבל ירושלים 2016: דוגמניות ושדים

(שם הסרט במקור: The Neon Demon)

זה אחד הסרטים הכי מושמצים של השנה. הוא קיבל מנה גדושה של קריאות בוז כשהוקרן בפסטיבל קאן השנה. ואיכשהו נדמה שהבמאי של הסרט הזה, ניקולס וינדינג רפן, דווקא נהנה מזה. נהנה מתשומת הלב הזאת. הוא מתעסק בפרסום ודברור עצמו. הוא הופך לסוג של טרנטינו במובן הזה, מתראיין בלי סוף, מתכתש עם כל העולם (למשל עם בן ארצו, לארס פון טרייר), כלומר, מתעסק בזוטות, ולא באמנות עצמה.

ועכשיו הגיע הסרט המדובר והמושמץ הזה לפסטיבל ירושלים. ובמשך כשעה וחצי מתוך השעתיים שלו, אני יושב באולם ותוהה – זה לא סרט טוב במיוחד, אבל זה גם לא כזה רע ונורא עד כדי כך. ויש בו אפילו לא מעט דברים להעריך.

ואז מגיעה סצינה של נקרופיליה. וזה רק מתדרדר משם.

ובכלל, נדמה שוינדינג רפן מנסה לעשות כאן סוג של טייק-אופ על "מלהולנד דרייב".

ג'נה מאלון ואל פאנינג ב"דוגמניות ושדים"

ג'נה מאלון ואל פאנינג ב"דוגמניות ושדים"

ג'נה מאלון, באחד התפקידים הראשיים, מאוד דומה לנעמי ווטס (אבל הרבה פחות כשרונית ממנה). גם כאן יש קטע עם לסביות. וגם כאן להמשיך לקרוא