פסטיבל ירושלים 2016: המשרתת

(שם הסרט במקור: Ahgassi)

קשה לי להחליט אם מדובר בסרט מצוין, או סרט נורא. סרט מבריק, או סרט טיפשי, שרק מתחפש לחכם. סרט מרתק או סרט מגוחך. בסופו של דבר, באופן כמעט בלתי אפשרי, אני חושב שמדובר בגם וגם.

לקראת סוף המערכה השניה יש סצינה בה המשרתת משם הסרט זורקת ספרים למים. ועל זה הסרט הזה, בעצם. לקחת את ז'אנר הספרות העתיקה, הרומנים למשרתות ולעקרות הבית, ולתת להם טוויסט פרוורטי, פרוע, לא צפוי. השאלה היא האם בדרך, הסרט הזה לא הופך לרומן זול בעצמו.

ahgassiבחורה צעירה נשכרת כמשרתת האישית של אדונית אחת במאה ה-19. מהר מאוד מתגלה שהיא בעצם קשרה קשר עם גבר אחד שביקש ממנה לשכנע את גבירתה החדשה להתחתן איתו, ואח"כ הוא יפטר ממנה, ויחלק את השלל עם המשרתת המתחזה. וזוהי רק התחלת הסיפור מלא התהפוכות הזה, מהסוג שבו כולם מרמים את כולם. כי פארק צ'אן ווק לוקח את מלאכת הסיפור, הנראטיב, ונותן לו רק ניעור רציני. כי, למשל, בסוף החלק הראשון, הסרט חוזר אחורה ומתחיל סוג של רשומון – דברים שראינו כבר מקבלים פרשנות חדשה, זוית שונה. ויש גם חלק שלישי.

אז ראשית, כיאה לסרט תלבושות תקופתי, העיצוב האמנותי, התלבושות, הקצב – הכל מוקפד ומרהיב ביופיו. אבל זוהי רק המעטפת. כי פארק צ'אן ווק לא מהסס להזיז את המצלמה באנרגיה עצומה, בתנועות הסטריות, גם אם מדובר בדרמה מהוגנת, כביכול. ואז מתחיל הקוראני הזה להזריק פנימה סטיות מיניות שונות ומשונות (ולא, העדפה חד מינית זו לא סטיה, אבל גם היא זרה לדרמת תלבושות שכזו. ועל כל פנים, זו הצרה הכי קטנה של הטהרנים שיתפלצו למראה הסרט הזה). כמה פעמים בסרט מתקיים מפגן של הקראה של סיפור (כולל הדגמות), והסיפורים הם סיפורי זימה עם פירוט די יסודי של אקטים מיניים פרועים. ויש לא מעט עירום בסרט הזה, וכמובן אלימות (אני מזכיר לכם שזה סרט קוריאני, כן?!).

ר"ל, פארק צ'אן ווק לוקח כאן ז'אנר מאובק למדי, ומנער אותו, הופך אותו, ובעיקר עושה ממנו חוכא ואטלולה. סרט מבריק ומתוחכם ונפלא. אז מה הבעיה?

אז ככה: בתור סרט שמבקש ללגלג בארסיות ובסרקזם גלוי על ז'אנר קולנועי שלם, "המשרתת" הוא סרט רציני להחריד. נטול הומור כמעט לחלוטין. כמעט ללא בדיחות, או רגעים קלילים יותר שיקלו על השיאים הדרמטיים. ואם אין לי רגע שבו אני מרגיש את הבמאי יושב על גג העולם וצוחק, אז אולי הוא בעצם מתכוון ברצינות לכל זה? אולי הסיפור הזה, שהופך מופרך יותר ויותר ככל שהוא מתקדם, אולי זו לא פרודיה בכלל, אלא הדבר האמיתי? לא יכול להיות. הרי הסרט הזה כל כך מוגזם, כל כך בוטה (לקראת הסוף גם מגיע חיתוך האצבעות הישן והטוב. אי אפשר סרט קוריאני בלי כמה איברים קצוצים), ויש בו כל כך הרבה גסויות, עד שאני לא בטוח אם זה בלגלוג, בצחוק (כי אז זה סרט גאוני), או ברצינות (כי אז זה סרט מגוחך). כך יוצא ש"המשרתת" רוצה להיות סרט שצוחק על רומנים של משרתות, אבל הופך בעצמו להיות סוג של "מאהבה של ליידי צ'טרלי", סרט אירוטי זול וטפשי, שרק מצולם ומעוצב יפה.

מה גם שהסרט ארוך מדי (כשעתיים וחצי), ובאיזשהו שלב הוא מתחיל לחזור על עצמו (עוד תיאורים סקסאולים, ועוד סצינה לסבית, והאלימות הקיצונית גוברת, לפעמים ללא צורך), כך שלרגעים הסרט הזה קצת מעייף, ומרגיש אפילו קצת מיותר. אבל אז אני נזכר איזה במאי מדהים הפארק צ'אן ווק הזה, שפתאום מביא אותה בתנועת מצלמה מסחררת, בשליטה נפלאה בקצב העריכה, ואז אני חושב שאולי בכל זאת יש כאן סרט מצוין.

סרט לא אחיד, שנע בין הנפלא למגוחך, וכזה שניתן יהיה לראות רק בפסטיבל. וכדאי. למרות החסרונות שלו.

הקרנות נוספות:

ביום רביעי, ה-13/07

וביום שישי, ה-15/07

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פסטיבל ירושלים 2016: המשרתת

  1. מאוד אוהבת לקרוא את הביקורות שלך! עוקבת אחרי הבלוג באדיקות
    תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s