פסטיבל ירושלים 2016: מפלצת עם אלף ראשים

(שם הסרט במקור: Un Monstruo de Mil Cabezas)

שם המשחק בסרט הזה הוא סבלנות. או יותר נכון, חוסר סבלנות.

הסצינה הראשונה בסרט הזה נפלאה בעיניי. באופן הדרגתי, בסצינה ארוכה ושקטה, לאט לאט אני מתחיל להבין מה קורה, מי הדמויות המעורבות, ומה אני רואה בכלל (כי בהתחלה יש רק חושך). הדרמה בסצינה הזו נפרסת בסבלנות, ואותה סבלנות נוזלת אל תוך הסצינה השניה. וזהו. שם נגמרה הסבלנות של הבמאי, והוא החליט לזרז את מהלכי הסיפור. והדרמה, שהיתה מעניינת ואפקטיבית בשלוש הדקות הראשונות של הסרט, בורחת מהר מאוד מבין האצבעות.

munstruo de mil cabezasכי אצה לו הדרך, לבמאי רודריגו פלה, וכבר בהתחלה הוא מספר לנו מה יקרה בסוף. שהאשה תימצא אשמה במה שהולך לקרות, ושיהיה משפט (אל תוך המתרחש מוכנסים מדי פעם קטעים ועדויות מהמשפט בו היא תהיה הנאשמת המרכזית. וכדי לא לגזול זמן מסך, כדי למהר את האירועים, האינסרטים מהמשפט הם רק בוויס-אובר, ולעולם המשפט לא נראה. כי אם המשפט היה נראה על המסך, הסרט היה מתארך. ואוי ואבוי, אסור להאריך. אין לבמאי סבלנות).

הסיפור הוא על אשה שבעלה סובל מבעיות בריאותיות, והאשה מבקשת מחברת הביטוח שלה לאשר לו טיפול מסוים באופן דחוף, אבל הבירוקרטיה מטריפה לה את השכל, אז היא שולפת אקדח. כי מצבו של בעלה קשה, ואין לה זמן לחכות את כל הסופ"ש. רעיון מצוין לסרט. רק שאצה הדרך לבמאי הזה. מאוד. וכך האקדח נשלף די מהר. מאיפה יש לאזרח רגיל אקדח? מאיפה היא לקחה אותו, ואיך היא הגיעה כל כך מהר לנקודת שבירה שכזו?

למה אתם שואלים שאלות קשות. סה"כ סרט.

מה גם שהצילום בסרט הזה חסר דמיון מאוד, סטטי להחריד, ומרוחק מהדמויות. כל הרגש, חוסר האונים המתלווה להתמודדות היומיומית שלנו עם "אם הנך מבוטח שלנו הקש 2. אם אינך מבוטח שלנו הקש 3", כל הבירוקרטיה המעצבנת הזו לא מעצבנת אותי באולם, כי הבמאי נשאר רחוק מהדמויות, ולא מביע את הרגשות והתסכול המתגבר שלה באמצעות הצילום. אז מאיפה הגיע האקדח הזה פתאום?

למה אתם שואלים שאלות קשות. סה"כ סרט.

וכך, כל נקודת מפנה בסיפור הזה מפוספסת דרמטית. הסרט הזה מעניין, אבל מרוחק ומחמיץ כל הזדמנות לקחת אותי למסע אמיתי להבנת השחיתות של העשירים, שרק רוצים לקחת את הכסף מהעניים, ולא מוכנים לשלם להם גם כשמגיע להם.

הסרט הזה נמשך רק 75 דקות, אבל רודריגו פלה, הבמאי המקסיקני הנחשב, אצה לו הדרך, והבחירות האמנותיות שלו שגויות לטעמי, או סתם תמוהות (כשעולות כותרות הסיום, הוא מחליט, בגחמה, להראות בכל זאת קטעון מהמשפט. סתם ככה. מיותר). הסרט הזה היה מועמד להרבה פרסים (שמעתי עליו כשסיקרתי כאן בבלוג את פרסי האקדמיה המקסקנית לקולנוע. הוא זכה רק בפרס התסריט המעובד), אבל לטעמי הוא סרט מפוספס.

הקרנה נוספת במסגרת פסטיבל ירושלים:

ביום שישי, ה-15/07.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s