פסטיבל ירושלים 2016: העולם הבא

(שם הסרט במקור: Efterskalv)

לפני כמה חודשים, כשסקרתי כאן בבלוג את פרסי האקדמיה השוודית לקולנוע, התוודעתי לסרט הזה. באופן מפתיע, זה גם הסרט שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר. סרט ביכורים של במאי, עם שחקנים לא מוכרים, ובנוסף, סרט קודר ולא ממש שמח. אבל, מסתבר, הסרט הזה כבר הוקרן בפסטיבל קאן, ואפילו היתה לו הקרנה אחת בתל אביב שפספסתי. אז הנה תיקנתי את זה, וצפיתי בו במסגרת פסטיבל ירושלים.

ואחרי הצפיה אני מבין את כל הפרסים והתשבוחות, אם כי יש לי בעיה עם הסרט הזה. אבל הבעיה הזו לא קשורה לעשיה הקולנועית שלו, אלא היא יותר בעיה מוסרית בסיסית. כי כשאני שומע על מישהו שהורג מישהו/י אחר/ת, אני פחות מתעניין במצבו הנפשי של הרוצח. כלומר, כן, אני מנסה להבין מה גרם לו לעשות את המעשה הנורא הזה, מהם מקורות הרוע (והרבה פעמים מגיע למסקנה ש…אין מה לעשות, האדם הזה, או בכלל האדם, הוא רע מנעוריו), אבל כשהדבר מגיע לאמפטיה, אני מעדיף לחשוב על משפחת הקורבן, ופחות על ייסורי הפושע. הרוצח סובל? מתחרט? קשה לו? יופי. קודם בואו נדבר על כמה קשה למשפחת הקורבן. אח"כ, אולי, נמצא זמן למה שהפושע מרגיש.

efterskalv2ו"העולם הבא" הוא בדיוק זה. הסרט השוודי הזה מוצא בליבו אמפטיה לרוצח. הוא מצליח לגרום לי, ב להמשיך לקרוא