פרסי אופיר 2016: עניינים אישיים

סרט קטן ונהדר. באמת. בתוך סרט שקט וצנוע מתחבא סרט קצת יותר גדול. הוא מתפרס על פני כמה סיפורים של בני משפחה שפזורים ברחבי הארץ (נצרת, רמאללה) ואפילו אירופה (עד שוודיה מגיע הסרט הזה), ומצד אחד זה מקסים ומרגש ונהדר (ומצחיק. מאוד מצחיק), אבל מצד שני, דווקא ברגעים שבו הסרט הזה מנסה לצאת קצת מעורו, ולהיות יותר גדול ממה שהוא, דווקא ברגעים האלו הסרט הזה קצת כושל. ובכל זאת, הסצינה הכי יפה בסרט מתרחשת דווקא בחדר החקירות (הריקוד).

personal affairs"עניינים אישיים" הוא סרט ערבי-ישראלי-פלסטינאי. סרט ערבי, אבל לא כמו שאנחנו רגילים לחשוב על סרטים ערביים (כלומר: ממש לא מוגזם מאוד ברגשות שלו), אלא להיפך: סרט מאופק, שקט, עם קריצה. בסוף הסרט מופיעה תודה מיוחדת לאליה סולימאן, ואכן, מעט מרוחו של הבמאי הגדול הזה שורה על "עניינים אישיים". סולימאן אמנם חד הרבה יותר, אבל משהו מהסגנון הכאילו פלגמטי שלו שורה גם על הסרט של מהא חאג'. "עניינים אישיים" כאילו פונה לקהל ערבי, הזה שאם נרצה או לא נרצה, נהיה חייבים להודות שהיחס אליו כאן הוא כמו אל אזרחים סוג ב' (במקרה הטוב), וכאן הסרט הזה אומר להם: תעזבו לרגע את העניינים הפוליטיים הגדולים. צה"ל, יהודים, אפליה, הכל נכון. אבל תעזבו את הסכסוך הגדול הזה לרגע. תפתרו קודם את הסכסוכים ביניכם לבין עצמכם. ההורים של המשפחה הזו, שחיים ביחד כל כך הרבה שנים, והם כבר לא יכולים לסבול את הנוכחות של בן/בת-זוגם (וזה מגיע לפתרון יפה ממש בסצינה האחרונה של הסרט); הבן שלהם, שברח מהם לרמאללה, ובת זוגו האסרטיבית, שהוא לא יכול עליה, אבל גם לא יכול בלעדיה (תרשמו את השם: מאיסה עבד-אלהאדי. שחקנית נהדרת, סקסית, מדויקת מאוד בתגובות שלה. אתם כבר מכירים אותה מאחד התפקידים הראשיים בסדרת הטלוויזיה "מתים לרגע", ויש לה גם תפקיד קטן של עורכת דין ב"ג'נקשן 48". מרגשת, יפהפיה ומוכשרת מאוד. מאיסה עבד-אלהאדי). וגם הבן השני, שברח עד למקום שקט ופסטורלי ורחוק מאוד, שוודיה. אבל הוא לבד שם.

"עניינים אישיים" מצטיין בתיאור אינטראקציות  בין אישיות כי הוא מתנהל בשקט, באופי נטורליסטי, עם הרבה חום ואהבה אנושית (באדיבות סבתא חצי-סנילית, שהנוכחות שלה בסרט הזה כאילו מכריחה אותנו לכבד את האנשים האלו, לאמץ לנו קצב קצת יותר איטי, להקשיב יותר). למעשה, דווקא ברגעים (המעטים) שבהם הסכסוך כן נכנס לסרט הזה, אלו הרגעים החלשים שלו. כי "עניינים אישיים" הוא סרט על אנשים בתוך החיים הפרטיים שלהם, לא בתוך הפוליטיקה הגדולה. אלו הרגעים שבהם איליה סולימאן מכוון גבוה יותר, ועושה סצינות חריפות ונפלאות מאין כמותן, ואילו הסרט של מהא חאג' באופיו צנוע יותר, והרגעים ה"גדולים" יותר שבו מרגישים קצת לא שייכים, חריגים לשאר הסרט הכל כך אנושי ויפה הזה. ואז מגיעה הסצינה הנפלאה בחדר החקירות (מאיסה עבד-אלהאדי. כבר אמרתי).

סרט יפהפה, "עניינים אישיים". קטן מדי מכדי שישימו אליו לב, אבל הנה, הוא אפילו היה בקאן. וקיבל תגובות חמות. ובצדק. הוא שווה גם את תשומת הלב שלכם, לכשיוקרן שוב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s