קפטן פנטסטיק: הביקורת

(שם הסרט במקור: Captain Fantastic)

טבע. צוקים אדירי מימדים מרופדים בשטיח ירוק אינסופי של עצים. שקט מפואר.

קאט/

רחש מים זורמים. נחל באמצע הירוק הגדול.

קאט/

צבי מתהלך בין העצים.

קאט/

קלוז אפ על הצבי בעודו מלחך עשבים ועלים.

קאט/

רק עין הצבי נראית עכשיו על המסך.

קאט/

זוהי ההתחלה של "קפטן פנטסטיק", סרט שמבקש, אולי, לבקר את אמריקה, הדמוקרטיה הגדולה בתבל, זו שאמורה להכיל את כל "האחר", רק שבמציאות, היחס שלה כלפי אותו אחר הוא מבזה, ביקורתי, אלים, ובעצם דוחה אותו, את האחר, ועל הדרך, את אותו עקרון מנחה של אותה דמוקרטיה. "קפטן פנטסטיק" מספר על משפחה שבחרה לגור בטבע, רחוק מהסביבה העירונית הכל כך מוכרת לנו, עם יסודות חיים ועקרונות מנחים שונים מהמקובל, ועל העימות של המשפחה הזו עם החיים ה"רגילים".

captain fantasticהבמאי שכח רק דבר אחד קריטי: שבטבע, זה שמקיף את המשפחה שהיא גיבורת הסרט, יש עקרון מנחה חשוב, והוא עקרון ההמשכיות. הזמן זז לו אחרת, באיטיות, אבל בתנועה אחת רצופה. והסיפור של המשפחה הזו מלווה בעריכה עצבנית, חתוכה דק מאוד, דק מדי.

הסצינות אמנם ארוכות מספיק כדי ליצור אפקט דרמטי (לפעמים ארוכות מדי, כמו באחת מסצינות הארוחה מרובות המשתתפים), אבל הבמאי לא

נשאר עם אף אחת

מהדמויות מספיק זמן כדי שאוכל

לפתח אל אף אחת מהן

רגש.

וכך יוצר לו הסרט שפה

קולנועית מקוטעת, שמונעת ממני להתקרב

לדמויות

להבין אותן, להרגיש

אותן

ולעבור איתן חוויות שיגרמו לי להבין דרך הנפש

את מה שהבמאי רצה לומר.

וכך יוצא שכבר בתחילת הסרט, עם היוודע גורלה של האמא, הבמאי מרגיש מחויב למלא את פס הקול בקולות נהי (כי הוא לא קרוב לאף אחד מהדמויות, אז הוא מנסה לתת לי הרגשה כללית), ובאותה סצינה, אחד הילדים

מתפרץ באלימות

מוגברת, ואני לא מבין את

הילד הזה, מה גורם לו לתגובה כזו קיצונית, ולמה

שאר הילדים, חלקם

יותר צעירים

ממנו, מגיבים בשקט.

וזו רק התחלת הסרט. מאט רוס הבמאי ממשיך לביים את הסרט כך שאני נשאר מרוחק מהדמויות. סיפורים מתחילים

ונגמרים מהר

מדי (מבצע הצלת אמא מתחיל אחרי יותר משעה וחצי סרט. והוא מסתיים שתי דקות אח"כ. למשל. או קשר קצר עם בחורה. הופ, היה ונגמר. עברנו הלאה. ואלו רק 2 דוגמאות).

כך שאין לי אפשרות לפתח אמפטיה לדמויות האלו, וכל המסע (הארוך. ארוך מדי) שהדמויות האלו עוברות הוא אולי מעניין, אבל לא מזיז לי דבר בלב. מה גם ש"אמריקה", זו שמיוצגת ע"י הסבא (פרנק לנג'לה. שחקן מעולה שנכנע כאן לכתיבה ענייה), מוצגת בסרט כרע מוחלט, סוג של רשע מסרטים של גיבורי על, ללא צבעי ביניים, ואין לי שום דרך להתייחס לסיפור הזה כשאין בו הרגשה מוחשית של מציאות.

הרבה כוונות טובות יש בסרט הזה. אבל כתיבה לא מספיק טובה, ובימוי שנמנע מלהתקרב לדמויות הראשיות, הופך את "קפטן פנטסטיק" ל"קפטן בינוני מינוס בקושי".

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s