פרסי אופיר 2016: סיכום חלק א'

אתמול ראיתי את הסרט האחרון בתחרות האופיר השנה. מחר מתחילה ההצבעה על פרסי אופיר. 27 סרטים עלילתיים הוצגו בחודש וחצי האחרונים לבחירתם של קרוב לאלף חברי אקדמיה. ומכאן, הדיסקליימר הרגיל: העובדה שחלק גדול מהסרטים עדיין לא הופצו לקהל הרחב (רק 6 מתוך ה-27 התחילו למכור כרטיסים לכל דיכפין שיבוא לראות אותם. אחד מהם, "אבוללה", אפילו הצליח מאוד)  – העובדה הזו הופכת את התחרות ללא שיוויונית א-פריורית. אבל שמענו שמהשנה הבאה זה אמור להשתנות (אני שומע ששבי גביזון מסיים עבודה, סוף סוף, על סרט חדש. אני שומע דברים טובים מהקרנות הנסיון. ויש גם אבי נשר חדש קרוב לסיום. אבל מתי הם יופצו זאת שאלה יותר קריטית, והאם יהיו מספיק סרטים לתחרות בשנה הבאה, זו עדיין שאלה לא פתורה), אז בינתיים אני אתעסק בתחרות של השנה.

ויש גם את השאלה השניה, שעדיין לא באה לידי פתרון, והיא שאלת ההצמדה האוטומטית של התואר "נציג ישראל לאוסקר" לזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר, מכיוון שחלק לא קטן מחברי האקדמיה לא מצביעים לסרט הטוב ביותר לטעמם, אלא לסרט שהם חושבים שיש לו סיכוי יותר טוב באוסקר. והשנה, כמו בשנים שעברו, זה עלול ליצור עיוות. כי השם החם ביותר עכשיו הוא "שבוע ויום". ואני רוצה להיות ברור: אני חושב שמדובר בסרט משעשע, מאוד יפה, ובחלקו מרגש (במיוחד הסוף), אבל אני ראיתי השנה לא מעט סרטים טובים בהקרנות האקדמיה, חלקם טובים מאוד, ויש אפילו מצוינים ממש, ו"שבוע ויום" אפילו לא נמצא בחמישיה הסופית מבחינתי (את החמישיות הפרטיות שלי תוכלו לראות בהמשך הפוסט הזה). אני גם לא חושב שאני מכיר חבר אקדמיה אחד שיאמר ש"שבוע ויום" הוא הסרט הטוב ביותר שהוא ראה השנה. ובכל זאת, הסרט הזה הוא הפייבוריט לזכיה השנה. כי הסרט הזה היה השנה בפסטיבל קאן, קיבל ביקורות מעולות, נמכר להפצה בינלאומית באינספור מדינות, וגם זכה בפרסים הגדולים של פסטיבל ירושלים. זה הסרט שהוא הלהיט הגדול של סצינת הקולנוע הישראלי עכשיו, לפחות מבחינת באז. ואולי הוא גם הסרט הנכון לייצג את ישראל באוסקר. אבל לטעמי הוא לא הסרט הישראלי הטוב של השנה.

בחודש וחצי האחרונים הלכתי לסינמטק תל אביב וראיתי את כל 27 הסרטים בתחרות האופיר. במהלך תקופת ההקרנות פרסמתי גם פוסטים על חלק מהסרטים. אני נצמד לכלל הברזל: לפרסם פוסטים רק על סרטים שכבר קיבלו חשיפה כלשהי בפני קהל בפסטיבלים או בהקרנות מסחריות. וכך, תוכלו למצוא כאן פוסטים על 16 מתוך 27 הסרטים שבתחרות (6 שכבר הופצו, ועוד 10 שהוקרנו בפסטיבלים בארץ ו/או בחו"ל). וכך, לפני שיבוא מישהו להגיב על החמישיות שלי, ויאמר לי: מה עם סרט X, ולמה סרט Y לא בחמישיות שלך, אז הנה, בקצרה, על הסרטים שלא כתבתי עליהם:

אמור – סרט לא טוב. מאוד לא טוב.

הולכת שבעה – סרט לא טוב. מאוד לא טוב.

אנשים שהם לא אני – לא מעט חברי אקדמיה התחברו לסרט הזה. אני מאוד לא אהבתי אותו.

הלהקה האחרונה בלבנון – הפתעה נעימה מאוד. באתי עם ציפיות ברצפה, וקיבלתי סרט קומי מאוד חביב שעושה את העבודה. ועם זאת, זה לא סרט לפרסים.

אנטנה – הפקה מרשימה. סרט לא.

הפורצת – שחקנית אדירה. סרט לא.

לב שקט מאוד – שחקנית אדירה. סרט לא.

ישמח חתני – שחקנים נהדרים, צילום יפהפה. סרט זניח (אם כי עם פוטנציאל להפוך ללהיט קופתי).

נמל בית – הפעם ארז תדמור לא פוגע. סרט מאכזב.

לעבור את הקיר – נראה לי שהסרט הזה סגור בחמישיה, והוא מקבל המון סימפטיה מחברי אקדמיה. לטעמי זה סרט חכם מאוד, עם התסריט הכי יפה שראיתי השנה. אבל לא אהבתי את העבודה של השחקנית הראשית, וזה קלקל לי את החוויה. לכן הוא גם לא יהיה בחמישיה שלי.

סנפשוט – בחלק הראשון של הסרט עוד חשבתי : זה דווקא לא נורא, הסרט הזה. ואז הוא הופך לנורא. נורא מאוד.

כמה מילים כלליות לפני שאני פורש כאן את החמישיות שלי:

לטעמי, "אבינו" של מני יעיש הוא לא רק הסרט הישראלי הכי טוב של השנה, הוא סרט השנה שלי בכלל. ראיתי את הסרט הזה פעמיים, והוא עובד נפלא. סרט חכם מאוד, שמבוים באנרגיה סוחפת, מבלי לאבד לרגע את הרגש ואת המחשבה על המשמעויות שמעבר.

"תיקון" – אני מבין שלקהל, כולל אלו של חברי האקדמיה, קשה להתחבר לסרט הזה. אבל מבחינתי הוא סרט נפלא, שלרגעים נדמה שהוא עושה דווקא, אבל הוא אף פעם לא עושה סתם. סרט מדהים שראוי לתשומת לב, מועמדויות, ואולי אפילו פרסים.

"עניינים אישיים"  – הפקה ערבית-ישראלית-פלסטינית צנועה, שהיתה לה רק הקרנה אחת לחברי האקדמיה (ואחת בפסטיבל קאן), כך שלא מספיק חברי אקדמיה ראו את "עניינים אישיים", וחבל, כי מי שכן ראה את הסרט הזה נכבש. סרט יוצא דופן בקצב שלו, ברוח המשועשעת-מהורהרת שלו (מזכיר קצת את "ביקור התזמורת" מהבחינה הזו), וסרט שראוי לתשומת לב.

ומכאן, למשחק השנתי שלי ב"אם הייתי חבר אקדמיה הייתי בוחר ב:". הבחירות מבוססות על טעמי האישי בלבד, והן לא הימורים על מה הולך להיות (וכפי שהבהרתי כאן למעלה, "שבוע ויום" ו"לעבור את הקיר" נראים לי סגורים בחמישיה. הם לא בחמישיה שלי).

אז:

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר להמשיך לקרוא