אפריקה: הביקורת

באתי לסרט הזה עם הרבה חששות, אבל עם תקווה אחת קטנה בכל זאת. כי זה סרט המשך. בהצהרה רשמית, בגוף הסרט ממש, זה סרט המשך להצלחה מוכחת. וסרטי המשך הם דרכה של הוליווד הממוסדת להימנע מסיכון מחשבתי יצירתי. מה פתאום לחשוב על דמויות חדשות, סיפורים חדשים, כשיש כבר דמויות מוכרות וסיפורים מוכרים שהוכחו כמוצלחים? אז הנה עוד קצת מאותו דבר. הבעיה היא שסרטי המשך, בד"כ, נופלים בהרבה מסרטי המקור. ומצד שני, גם בציפיותי מהסרט הראשון הייתי סקפטי למדי, ולאחר הצפייה הודיתי בטעותי, ונשביתי, כמו רבים אחרים, בקסם העשייה של "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן". אז אולי גם הפעם?

על המסכים בישראל מוקרן בימים אלו (בהצלחה משמחת) אחד הסרטים הטובים של השנה לטעמי, "חולייטה". וזה מזכיר לי שאחד הסרטים הכי אהובים עלי הוא "הכל אודות אמא" של אותו במאי, מ-1999. אני זוכר שבשנת 2000, אחרי ש"הכל אודות אמא" זכה בהצלחה עצומה בכל העולם, ואפילו זכה באוסקר, אני זוכר שחשבתי: מה אלמודובר יעשה עכשיו? מה יכול לעשות במאי שהגיע לשיא היצירתי הכי גדול שהוא היה יכול לקוות לו? האם הוא יתחיל למחזר את עצמו, או שבכל זאת ימצא דרך מקורית להמשיך את הקריירה שלו?

וקצת אחרי זה הגיע "דבר אליה", שמבחינתי עונה על השאלה הזו תשובה כפולה ומתוחכמת: כן, אלמודובר מיחזר את עצמו בסרט הזה, חזר אל תמות שהוא נגע בהן בעבר, אבל הפעם מנקודת מבט בוגרת, ובכך הוא רענן את היצירה שלו (ויצר סרט נפלא ומרגש, שזכה גם הוא באוסקר). אז מה נקודת המבט הרעננה של דבורית שרגל בסרט החדש, זה שבא אחרי ההצלחה המשמחת והלא צפויה של סרטה הקודם?

africaאז אחרי שתי ההקדמות האלו, אני להמשיך לקרוא