אפריקה: הביקורת

באתי לסרט הזה עם הרבה חששות, אבל עם תקווה אחת קטנה בכל זאת. כי זה סרט המשך. בהצהרה רשמית, בגוף הסרט ממש, זה סרט המשך להצלחה מוכחת. וסרטי המשך הם דרכה של הוליווד הממוסדת להימנע מסיכון מחשבתי יצירתי. מה פתאום לחשוב על דמויות חדשות, סיפורים חדשים, כשיש כבר דמויות מוכרות וסיפורים מוכרים שהוכחו כמוצלחים? אז הנה עוד קצת מאותו דבר. הבעיה היא שסרטי המשך, בד"כ, נופלים בהרבה מסרטי המקור. ומצד שני, גם בציפיותי מהסרט הראשון הייתי סקפטי למדי, ולאחר הצפייה הודיתי בטעותי, ונשביתי, כמו רבים אחרים, בקסם העשייה של "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן". אז אולי גם הפעם?

על המסכים בישראל מוקרן בימים אלו (בהצלחה משמחת) אחד הסרטים הטובים של השנה לטעמי, "חולייטה". וזה מזכיר לי שאחד הסרטים הכי אהובים עלי הוא "הכל אודות אמא" של אותו במאי, מ-1999. אני זוכר שבשנת 2000, אחרי ש"הכל אודות אמא" זכה בהצלחה עצומה בכל העולם, ואפילו זכה באוסקר, אני זוכר שחשבתי: מה אלמודובר יעשה עכשיו? מה יכול לעשות במאי שהגיע לשיא היצירתי הכי גדול שהוא היה יכול לקוות לו? האם הוא יתחיל למחזר את עצמו, או שבכל זאת ימצא דרך מקורית להמשיך את הקריירה שלו?

וקצת אחרי זה הגיע "דבר אליה", שמבחינתי עונה על השאלה הזו תשובה כפולה ומתוחכמת: כן, אלמודובר מיחזר את עצמו בסרט הזה, חזר אל תמות שהוא נגע בהן בעבר, אבל הפעם מנקודת מבט בוגרת, ובכך הוא רענן את היצירה שלו (ויצר סרט נפלא ומרגש, שזכה גם הוא באוסקר). אז מה נקודת המבט הרעננה של דבורית שרגל בסרט החדש, זה שבא אחרי ההצלחה המשמחת והלא צפויה של סרטה הקודם?

africaאז אחרי שתי ההקדמות האלו, אני מצטער לומר ש"אפריקה", סרט ההמשך של דבורית שרגל ל"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן", הולך בדרכם של רוב סרטי ההמשך, והוא נופל משמעותית ברמתו מהקסם של הסרט הקודם. בתחילת הסרט שואלת דבורית בצורה ישירה: מה לעשות אחרי שהגשמת את חלומך? ממש כמו אלמודובר בזמנו, היא עומדת בצומת דרכים, מחפשת מה לעשות כעת, כשהסרט היפהפה שלה חדר לכל כך הרבה לבבות. התשובה שלה היא להמשיך לחלום. הבעיה היא שהיא חולמת את אותו חלום בדיוק, למרות שהיא כבר למדה את פשרו. והחלום הזה מרגש הרבה פחות הפעם.

כי הסרט הקודם היה מסע סוחף ומרתק אחרי אובססיה. האובססיה להגשים את החלום, למצוא את הילדות האלו מלפלנד ומיפן. בסרט החדש המסע נגמר אחרי 5 דקות. אם בסרט הקודם, המסע היה די מטורף, והתפרש על פני זמן ארוך ועל פני כל יבשות העולם כמעט, כאן המסע קצרצר. מצמצתם, וכבר המסע הגיע לסיומו, וסיה הילדה מאפריקה כבר ישובה אל מול המצלמה. "אפריקה" כבר לא אודיסאה להגשמת חלום, הוא חזרה מעייפת על חלום שכבר ראינו.

מה גם שדבורית מצטלמת בחלק מהסרט עם כובע רחב שוליים ועם משקפי שמש, דבר שיוצר ריחוק מתושבי טנזניה, ומהמשפחה אותה מדובבת דבורית הפעם. היא מגיעה הפעם כמראיינת, כאחת שכבר הגשימה את החלום, והפעם זו יותר מטלה, עבודה, ולא משאת נפש נואשת.

למזלו של הסרט, "אפריקה" מצא הפעם דמות חביבה ואינטלגנטית עם סיפור חיים מעניין, והדמות הזו מובילה את הסרט בנעימות. אמנם אנחנו לא באמת יודעים איך גורלה של סיה, היום אשה בת יותר מ-60, שפר לעומת גורלן של נשים טנזניות אחרות (והאמירות בנושא הנזרקות בסרט נשארו באויר, מכיוון שאין באמת מעקב אחרי דמויות נשיות אחרות, וכל הנאמר הוא מידע חדשותי שאנחנו מכירים מהעיתונים, אבל לא באמת חווים אותו תוך כדי צפייה בסרט, ולכן אין לאמירות האלו שום משקל), אבל סיפור חייה של אותה סיה לקח אותה לאירופה וחזרה, והחוויות שהיא עברה מספיק מעניינות כדי שאשאר עם הסרט הזה לכל אורך 46 דקותיו (גם אם הוא סוטה מדי פעם לספר על בני משפחתה של סיה, שהם פחות מעניינים והרבה פחות כריזמטיים).

חלק מהרתיעה שלי, בזמנו, מצפייה בסרט הקודם של שרגל נבעה מכך שאני לא מכיר את הספרים עליהם מתבסס החיפוש הזה אחר ילדי וילדות העולם, עכשיו אנשים בוגרים. הסרט הקודם היה מסע מרתק עם תובנה בצידו, והספרים האלו היו רק מנוע נראטיבי שהניע את הסיפור. ב"אפריקה", נדמה לי שרק מי שמכיר את הספר המקורי על סיה, שציטוטים נרחבים ממנו מופיעים בסרט, רק הוא יתעניין באמת בגורלה של סיה ושל משפחתה. אני מניח ששרגל, שנסעה עם סרטה הקודם בכל הארץ, ופגשה צופים רבים, שמעה מהם בעיקר את קולה של הנוסטלגיה, ועבורם היא יצרה את סרטה השני. אבל הפעם המעורבות הפרטית שלה נמוכה בהרבה, והריחוק הזה מרחיק אנשים כמוני, שלא גדלו על ברכי הספרים האלו, ואין לי נוסטלגיה כלשהי לילדי העולם.

וכך יוצא ש"אפריקה" הוא אולי לא סרט רע, אבל נדמה לי שזהו סרט למעריצים מושבעים של הספרים האלו בלבד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אפריקה: הביקורת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s