שבוע קולנוע צ'כי: האחים סנייק

(שם הסרט במקור: Kobry a Užovky)

ובתוך החום הקיצי המעיק נפתח לו בסינמטקים אתמול שבוע הקולנוע הצ'כי. בניהם וניניהם של מילוש פורמן ויז'י מנזל, והטוענים לכתר של המובילים של הקולנוע הצ'כי המודרני (כרגע מושלים בכתר יאן סווראק, זוכה האוסקר על "קוליה", ויאן ז'רבק, הבמאי של "מחולקים ניפול" שהיה מועמד לאוסקר, ושל עוד הרבה קומדיות טובות לב אחרות), אלו יביאו לשבוע הקולנוע הצ'כי את מיטב היצירה הלאומית המודרנית. וסרט הפתיחה הוא הסרט שהיה הזוכה הגדול של פרס האקדמיה הצ'כית בשנה שעברה.

וזה מוזר קצת לומר את זה, אבל הרוח הצ'כית המפורסמת, זו שלא נכנעת לקשיי החיים, יודעת להתמודד בהומור עם המגבלות שהחיים מציבים, ולהתנהג בטוב לב ובממזריות גם ברגעים לא קלים – הרוח השובבה הזו שכל כך ידועה ומוכרת מסרטיהם של הבמאים הצ'כים הותיקים והמוכרים, הרוח הזאת נמצאת גם בקולנוע הצ'כי המודרני. והרוח הזאת היא היתרון הגדול של "האחים סנייק", אבל, בסופו של דבר, היא גם עומדת בעוכריו.

בסוף הסרט, שני האחים משם הסרט נוסעים ברכב. האח המסודר יותר נוהג, והבעייתי יותר יושב לידו. לאן הם נוסעים? האם להשלמה עם כך שהם אחים, למרות כל הבעיות, או לעימות נוסף, הפעם אחרון באמת? הרוח הצ'כית, זו שאינה שופטת גם את החלשים, היא זו שתדריך אותם. והיא גם זו שמונעת ממני באמת להתרגש מהסרט הזה.

snake brothersכי מצד אחד, יש כאן באמת סיפור מלא תהפוכות על שני אחים. אחד באמת דפוק בראש (ואני לא יודע להחליט מהופעתו של השחקן הזה, האם מדובר בסתם נרקומן מסכן, או במישהו שבנוסף סובל מפיגור שכלי קל), ואחד שהוא, לפי כל הנוסחאות ההוליוודיות השחוקות, שונה לגמרי ממנו, אבל הצ'כים, בחוכמתם ובחמלה המפורסמת שלהם, יודעים לכתוב את האח השני כאחד שהוא אמנם לא תלותי לגמרי, אבל גם הוא די מתוסבך (באחת הסצינות הראשונות בסרט הוא מפוטר מהעבודה). וכך האח הזה, שמוביל את הסרט, הוא אמנם היותר נורמלי מבין השניים, אבל לא בהרבה. וכך אני גם יכול להאמין שאלו הם שני אחים, וכל גלריית הדמויות שסובבת אותן, גם הן מלאות בחסרונות, אבל הרוח הצ'כית המפורסמת עוטפת אותן באמפטיה, הבנה למצבן הפגוע. ובעזרת צילום נהדר (עם כמה שוטים ארוכים, מסובכים, ומרהיבים), "האחים סנייק" הוא סרט נעים לעין וללב, עם קצב טוב של הרבה התרחשויות והתפתחויות בסיפור, והוא לא מאבד את העניין שלי לרגע.

אבל זוהי אותה רוח נעימה שגם פוגמת בסיפור. כי יש כאן לא מעט רגעים של שיאים רגשיים עצומים, אבל הבמאי מסרב להוביל אותי אל אותם שיאים, מסרב להתרגש. הכל נעים ונחמד בסרט הזה, גם הרגעים הקשים. הכל עובר ליד, גם החיוכים הנעימים, וגם הויכוחים הקשים. הוכחה לכך היא העבודה התמוהה של הבמאי עם המוסיקה. לא מעט פעמים נשמע רבע שיר קצבי ברקע, ואז, כשהבמאי מגיע לסצינה שהוא רצה להוביל אליה, השיר נחתך בבת אחת. עבודה דרמטית אפקטיבית צריכה את ההובלה המדודה אל השיא, והבמאי יאן פרוסינובסקי לא יודע את העבודה הזאת. במקום זה הוא מעדיף להוביל את הסרט בחיוך, בנעימות, לא לטלטל אותי, ובכך לפספס כל שיא דרמטי שיש.

ועדיין, יש משהו מאוד נחמד בסרט הזה. לא רע בכלל, הסרט הזה, ודי ברור למה הוא סחף את פרסי האקדמיה שלהם, אבל זהו גם סרט שרחוק מלהלהיב, למרות שלכאורה יש בו את כל החומרים הנכונים.

הקרנות נוספות של "האחים סנייק":

היום, ה-16/08, בסינמטק חולון

מחר, ה-17/08, בסינמטק ירושלים

וביום חמישי, 18/08, בסינמטק הרצליה

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s