אומריקה: הביקורת

זה סרט מתסכל, ה"אומריקה" הזה. מתסכל כי החצי השעה הראשונה שלו מקסימה, ויפהפיה, ומרגשת. ואז הסרט עובר פאזה. הופך להיות מדכא. וחסר קצב. ומשהו בו מת. למזלו, אני כבר הייתי איתו בגלל התחלה המלהיבה, אבל לא יכולתי להשתחרר מההרגשה שמה שהתחיל טוב פתאום איבד מומנטום.

umrikaאולי מה שמשאיר את "אומריקה" בחיים בכל זאת היא העובדה שזה סרט חכם. סרט על חלום. על החשיבות של חלומות בחיים. על אלו שיש להם מספיק אומץ כדי לרדוף אחרי חלומות, ועל אלו שנשארים מאחור, עוברים את כל הקשיים של החיים בעזרת החלומות שאחרים מייצרים בשבילם (וזה כולל את תעשיית הסרטים – יש כאן אינסרטים מסרטים הוליוודים מפורסמים. למשל: "קינג קונג").

הסיפור פשוט: האח הגדול נוסע לאמריקה ("אומריקה" שמעוות את השם המקורי הוא גם שמו של החלום שהוא הסרט הזה). המשפחה נשארת מאחור. כל החלק הראשון של הסרט מבוים כמו אגדת עם: היה היתה פעם משפחה. והם גרו בכפר קטן שבו כולם הכירו את כולם. כשנסע האח הגדול לאמריקה, כולם באו להיפרד ממנו. ובמיוחד האמא. ואפילו העופות שהסתובבו בכפר. ואז האמא נכנסה לדכאון. אבל אז הגיעו המכתבים. ועוד כהנה וכהנה. הצילום הנפלא שבסרט מכיר לי את הכפר הקטן בשניות בודדות בעזרת שימוש בסטדי-קאם מרהיב, בתנועה סוחפת, ובשימוש מרגש של מוסיקה. גם הוויס-אובר כתוב חכם, לא מפרש לי את התמונה, אלא מוסיף לי מידע על מה שאני כבר רואה. וכך, כל החלק הראשון של הסרט הוא כמו סיפור אגדה, וגם הרגעים הקשים יותר מצופים קלות סוכר, עוזרים לי לעבור את הקשיים התסריטאים עם דמעה קלה, ולא בדכאון עמוק.

ואז יש שיפט. הסרט עובר לעיר. והסוכר מתפוגג ברוח. הכל הופך להיות אפור, מדכא. ויותר מזה: חסר כיוון. אז אומרים לגיבור הסרט: תלך לאיש הזה והזה, והוא יכוון אותך למצוא את אחיך, ההוא שנסע לאומריקה. אז הוא הולך אליו, מצליח למצוא אצלו עבודה, ו…ממשיך לעבוד אצלו במשך רוב זמן המסך שנשאר לסרט הזה. אין כאן קריאת כיוון תסריטאית. המטרה – למצוא את האח באומריקה הזאת – המטרה הזו נזנחת לטובת שגרה קצת מעייפת ומייאשת. יש, אמנם, התחלת סיפור אהבה מהוסס ויפה עם אחת הבנות שם, אבל סיפור המשנה הזה לא מספיק למלא את החללים, לעודד את רוח הצופים באולם. הכל כאן מאבד צבע, מאבד קצב. הכל הולך יותר לאט, יותר קשה. שמחת החיים שהיתה בחלק הראשון של הסרט, גם ברגעיו העצובים, היא נעלמה כלא היתה. וככל שהסרט מתמשך, אני מבין שאין כאן מסע לאומריקה. מסע אל החלום. המסע נתקע. ולכן גם, כשמגיע רגע גילוי משמעותי, כשעה אל תוך הסרט, הרגע הדרמטי הזה מתפספס, למרות משחק טוב של כולם כאן.

ובכל זאת, התחלת הסרט קנתה אותי כל כך, עד שבכל זאת הלכתי עם הגיבור וניסיתי לראות את הדרך שלו, את המטרה שלו. ולקראת הסוף הוא אכן עושה מעשה אמיץ. חי את החלום. בשבילו, ובשביל אמא שלו (עם סצינה אחרונה ומסיימת יפהפיה ומרגשת – סצינה שמראה את אלו שחיים את החלום, ואלו שרודפים אחריו, מנסים להגשים אותו). לא סרט בלי חסרונות, ה"אומריקה" הזה, אבל יש בו רגעים יפהפיים ומרגשים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אומריקה: הביקורת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s