סאלי: הביקורת

(שם הסרט במקור: Sully)

"אלו החדשות הכי טובות שהיו לנו כבר הרבה זמן. במיוחד בכל מה שקשור במטוסים…"

היום ה-11 בספטמבר. וזה לא מקרה שבסופ"ש שבו אנחנו נזכרים באירועי התאריך הזה לפני 15 שנה, בפיגוע הטרור הגדול ביותר שהיה, זה לא מקרה שעכשיו גם עולה למסכים סרטו החדש של קלינט איסטווד שמתייחס למאורעות אותו יום ארור ב-2001. הסרט אמנם מתאר אירוע שהתרחש ב-2009, אבל הצל של פיגוע הטרור המפלצתי הזה מ-2001 כל הזמן מרחף, אבל זה כל מה שהוא בסרט הזה, צל. לא משהו מוחשי.

סרט קצת משונה, "סאלי". מצד אחד הוא בודק עד כמה הטראומה של ה-11 בספטמבר עדיין חיה בנפש האמריקאית גם היום, 15 שנה מאז אותה התקפת טרור איומה, והוא עושה את זה בלי הרבה עדינות או רמיזות. לא רק שהציטוט מתחילת הפוסט ממש נאמר בסרט, אלא שמטוס אכן מתנגש בבניין בניו יורק, בסיוט שגיבור הסרט חווה. פעמיים.

sullyמצד שני, איסטווד לא לוחץ, ובעצם לא מייצר בכלל נראטיב או דמויות שיש להן איזושהו נגיעה לאותה טראומה ידועה, כך שהאין-סיפור של הסרט עובר לי מעל הראש. יש כאן כאילו רפרנסים לסרטים אחרים, טובים יותר, למשל: "טיסה 93" האדיר של פול גרינגראס, עם העריכה המקבילה בין מגדל הפיקוח לבין הדמויות במטוס. רק שהדמויות במטוס בסרט החדש משורטטות בקו בלתי נראה כמעט עד שאין להן שום אפקט דרמטי (אב ושני בנים שאיחרו לטיסה, ונכנסים ברגע האחרון למטוס, ולכן גם יושבים במקומות הפנויים היחידים, לא ביחד. כשהדרמה מתרחשת אני אמור להיות חרד לגורלם, כי כל אחד יושב בקצה אחר של המטוס. זה לא עובד. אין לדמויות שלהם שום בשר. ויש גם סצינה וחצי עם איש הקשב במגדל הפיקוח. הוא עצוב מאוד על מה שקרה, אבל אני לא יודע עליו כלום). הסצינה שבה טום הנקס, המגלם את גיבור הסרט, עובר בדיקה רפואית עם דופק גבוה, הזכירה לי סצינה דומה, הרבה יותר טובה, בסוף "קפטן פיליפס", גם הוא בכיכובו של טום הנקס, וגם הוא בבימויו של פול גרינגראס. עד סוף הסרט ההוא עברתי עם הדמות הזו כל כך הרבה, עד שהסצינה הזו היתה כל כך מרגשת, דוגמא מופתית של שחקן ובמאי בשיא כושרם. כאן, כשהמספר 155 הוא כל כך גורלי, כשאנו שומעים את המספר הכל…רגיל. אז 155. יופי.

"סאלי" הוא סרט כל כך עני בתסריט שלו, כל כך מרושל בבניית הדמויות שלו, עד שהוא די מהר מעייף (מזל שהוא קצר יחסית). אפילו לורה ליני, שחקנית מעולה, מבוזבזת לגמרי כאן בתפקיד אשתו. כל חלקה בסרט מסתכם בהצהרות אהבה לבן זוגה, ודאגה לבנותיהם המשותפות (שלא נראות על המסך. עוד החלטה דרמטית משונה).

הקו העלילתי המרכזי, גם הוא חסר בשר, מפקפק בהיותו של הדמות המרכזית בסרט גיבור אמריקאי גדול. בעלי חברת התעופה כנראה צריכים למצוא שעיר לעזאזל כדי לכסות על ההפסדים הכספיים הגדולים שנגרמו להם עקב אובדן המטוס שסאלי הטיס (כנראה – כי זה לא נאמר בסרט, אבל חד המימדיות שבה דמויות החוקרים מתוארות בה לא משאירה הרבה אפשרויות אחרות), אבל סאלי הטייס וחברו הנווט מנצחים אותם בגדול בדיון המרכזי, שגם לו הוקדש מעט מאוד מקום בסרט, וגם כאן קו העלילה רזה מדי מכדי לסחוף או לעניין.

אז מה שנשאר הוא תיאור הטיסה עצמה, המבוצע ברמה טכנית נאותה, ובקורקטיות מניחה את הדעת, וטום הנקס, בתפקיד הראשי, רגוע, מרשים, ומותיר את העניין שלי בסרט למרות התסריט המאוד עני ורזה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s