אוסקר שפה זרה 2017: מקבץ חמישי

רק 3 ימים עברו מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם, וכבר 10 מדינות נוספות פרסמו את הבחירות שלהן לסרטים שיהיו הנציגים הלאומיים שלהן בתחרות האוסקר לסרט שאינו דובר אנגלית. ביחד עם הסרטים שכתבתי עליהם בארבעת המקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי) יש לנו כבר 50 סרטים במירוץ. ועוד שבועיים עד הדד-ליין, כך שהשנה לא רק מלאה בסרטים עם פרופיל גבוה, איכותיים, שעשויים לזכות באוסקר, אלא התחרות השנה מלאה בסרטים, נקודה. כך שגם אם "סופת חול" יהיה הנציג של ישראל באוסקר, וגם אם הוא יהיה נציג ראוי, עדיין יהיה לו קשה להתברג לחמישיה הסופית בין המבחר העצום שכאן. הנה סקירה על עשרת הסרטים שהצטרפו למירוץ בשלושת הימים האחרונים. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

פיליפינים – אמא רוזה (Ma' Rosa) – בימוי: ברילאנטה מנדוסה

ברילאנטה מנדוסה הוא במאי שסרטיו מוקרנים תדיר בפסטיבל הקולנוע של קאן, ולמרות זאת, אנחנו כמעט ולא שמענו עליו. סרטיו מעוררים ויכוחים, בעיקר על הגבול שבין אכפתיות חברתית לבין התענגות על הסבל האנושי, בעיקר כי הוא לא מייפה את סרטיו, וסגנונו בוטה, סמי-דוקומנטרי, רווי בסצינות אלימות וסקסואליות. סרטו האחרון זכה בפרס המשחק בפסטיבל קאן האחרון, ונדמה שהוא לא שונה מסרטיו האחרים.

אשה מתחזקת חנות קטנה בשכונה ענייה במנילה, ומתפרנסת בקושי, היא וארבעת ילדיה. להשלמת הכנסה היא מוכרת גם קצת סמים מהצד. ואז המשטרה עוצרת אותה. המשפחה מנסה לשחד את המשטרה בכל דרך כדי לשחרר את האמא.

הטריילר מראה סרט שכנראה מתעקש לזעזע בכוח, למרות שהאמא כנראה באמת מגולמת ע"י שחקנית מצוינת. הסגנון הרועד והבוטה כנראה מנצח את כל שאר האספקטים הקולנועיים. אבל זהו הסרט הפיליפיני היציג של השנה.

פרו – וידאופיליה וסינדרומים ויראלים אחרים (Videofilia y Otros Syndromes Virales) – בימוי: חואן דניאל פ. מולרו

בחירה מוזרה מאוד לאוסקר, הסרט הזה. מוזרה – בגלל שנדמה שזה הכל פרט למיינסטרים. מצפייה בטריילר יש תחושה של השפעה של גיא מאדין הקנדי – עיוות קבוע של תמונה וסאונד כדי להציג איזושהי תפיסה פילוסופית מסוימת, אבל זה דורש הרבה השקעה, ולא בטוח שהיא שווה את הזמן. היא בטוח מאתגרת את הסבלנות.

הסיפור של הסרט, אם אפשר לקרוא לו ככה, הוא על נערה שפוגשת און-ליין בחור כמוה. אין לה מה לעשות (היא לא הולכת לבי"ס), אז היא עושה איתו סקס מדומה. הוא מתפרנס ממכירת סרטים פורנוגרפים חובבנים, ומחכה לסוף העולם לפי הנבואה של שבט המאיה. כשהם נפגשים בעולם האמיתי, למרות שסוף העולם לא הגיע (או, לפחות, זה מה שכל העולם חושב. הוא טוען שדווקא סוף העולם כבר פה) מערכת היחסים שלהם סובלת מהפער בין העולם האמיתי לבין מה שנראה דרך מסך המחשב. או משהו כזה. כי קשה לבסס משהו שדומה לסרט ממה שראיתי וקראתי על הסרט הזה. ואולי זה כל מה שהיה לפרו להציע השנה בקולנוע.

סינגפור – מתמחה (Apprentice) – בימוי: בו ג'ונגפנג

הסרט הזה הוקרן בפסטיבל קאן השנה, וזכה לביקורות מעולות, ומדובר, כנראה, בסרט משובח. אני רק לא בטוח שהוא לטעמה של האקדמיה האמריקאית, בהיותו קודר למדי. "מתמחה" הוא סרט בית-כלא. במרכזו נמצא צעיר שמתחיל לעבוד בתור שומר על הבטחון בבית-כלא עם רמת בטיחות גבוהה. מהר מאוד הוא הופך להיות המתמחה של התליין הותיק, המחפש מחליף שייקח ממנו את המושכות לאחר פרישתו. מערכת יחסים חמה של אב-בן מתפתחת בין התליין לבין המתמחה הצעיר, והדברים יגיעו לאט-לאט לנקודת רתיחה לכשיתגלה הסוד הנורא שנוצר בליבו הצעיר – אביו ששהה באותו בית כלא, מת בעבר בתלייה מידיו של אותו תליין שעכשיו הוא כמו אביו החורג (הסוד הזה מתגלה כבר בטריילר, אז אני מניח שזה לא ספוילר).

נראה סרט מרשים למדי, אבל לדעתי בלי הרבה סיכוי באוסקר.

צ'כיה – אבודים במינכן (Ztraceni v Mnichově) – בימוי: פטר זלנקה

הצ'כים הם בד"כ צ'כים. כלומר, אותו הומור שובב, טוב לב, חם ואנושי. וכך נראית גם הקומדיה המטורפת הזו, שנוגעת גם, לא תאמינו, בשואה. או יותר נכון, בהסכם מינכן שפתח את גבולות צ'כוסלובקיה ב-1938 להיטלר ולצבאו.

"אבודים במינכן" הוא סרט בתוך סרט. הסטוריון צ'כי מבקש לאושש תיאוריה שתערער את התפיסה המקובלת בצ'כיה, לפיה אותו הסכם מינכן היה בגידה בעם הצ'כי. הוא מגייס צוות הסרטה כדי ליצור סרט שיתמוך בתיאוריה. התסריט של הסרט מבקש לגייס עדים שהיו בזמן החתימה על ההסכם, אבל העד היחיד שעדיין חי הוא תוכי ששהה בחדר עם היטלר. והשחקן הראשי אלרגי לתוכים…

קומדיה מטורפת שנראית מצחיקה מאוד, ומסקרנת מאוד.

מקסיקו – מדבר (Desierto) – בימיוי: חונאס קוארון

הבן של אלפונסו קוארון פורץ עכשיו בסרט משלו. אחרי שעזר לאבא שלו ב"כח משיכה" הנהדר (הוא השתתף בכתיבת התסריט), הפעם הוא נעזר באבא (שמקבל קרדיט הפקה) כדי לספר סיפור מתח-אימה מרתק ומאוד אקטואלי. בימים שבהם דונלד טראמפ, מי שמאוד יכול להיות הנשיא הבא של ארה"ב, מכריז שהוא יבנה חומה שתגן על תושבי ארה"ב מההגירה המקסיקנית, בא חונאס קוארון ומספר על חבורה שכזו של מקסיקנים שחוצה את הגבול לרוחב המדבר הגדול, החם והלוהט. אמריקאי אחד מחליט לקחת את החוק לידיים ולירות במקסיקנים האלו אחד-אחד, כמו במטווח. וכך מתפתח מרדף לחיים ולמוות, רק שאיפה אפשר למצוא מחסה, במדבר הגדול ורחב הידיים הזה?

גאל גרסיה ברנאל, שמופיע בעוד סרט שהוגש השנה לאוסקר ("נרודה" הצ'יליאני) מופיע גם כאן, בסרט שנראה מרתק, מותח, וסוחף לכל אורכו.

יוון – אבירים (Chevalier) – בימוי: אתינה רייצ'ל צאנגארי

והגל היווני הפסיכופטי ממשיך. אחרי ש"שן כלב" היה מועמד לאוסקר, כל מיני אנשים שהיו קשורים אליו ממשיכים ליצור סרטים ברוחו של הסרט הסוטה ההוא. והם ממשיכים לזכות באהבת הביקורת העולמית, וזהו גם המצב עם הסרט הזה, שראיתי את שמו מוזכר אינספור פעמים בשנה האחרונה בכתבות ובבלוגים הדנים בסרטים ברחבי העולם.

שישה גברים תקועים על יאכטה מקולקלת באמצע הים. עד שיבואו לתקן אותה, הגברים מחליטים להרוג את הזמן במשחקים. המטרה של המשחקים השונים – לקבוע מי הכי טוב. בהכל. והמשחקים הופכים להיות אכזריים יותר ויותר. הסרט הזה אמור להיות מבט חסר רחמים על המין האנושי בכלל, ועל המין הגברי בפרט (הבמאית היא אשה), אבל לא הייתי מצפה אחרת מהקולנוע היווני חסר הרחמים של השנים האחרונות. ואחרי שסרט כל כך בוטה וקיצוני כמו "שן כלב" הגיע עד למועמדות לאוסקר, אני כבר לא יודע מה לחשוב על סיכויו של "אבירים".

קוסובו – כמה טוב שבאת הביתה (Home Sweet Home) – בימוי: פאטון באג'רקטארי

בתחילת שנות ה-80 היה סרט צרפתי מצליח עם ז'ראר דפארדייה שנקרא "שובו של מרטין גר" (הסרט זכה אח"כ גם לרימייק אמריקאי פחות טוב). הסרט סיפר על חייל ששב מהמלחמה אחרי שנחשב למת. כשקראתי את התקציר לסרט שקוסובו שולחת לאוסקר, נזכרתי בסרט הצרפתי ההוא, אבל אז ראיתי את הטוויסט המודרני של הסרט החדש, טוויסט שאמור להיות קומי. ואז ראיתי את הטריילר, שמושך לכיוון הדרמטי והעדין יותר, ושוב חשבתי על הסרט הצרפתי ההוא, ואני לא אתפלא אם הפתרון של הסרט ההוא, הדרך שבה נפתרה התעלומה, הוא גם הפתרון של הסרט החדש.

אז חייל חוזר הביתה מהמלחמה. הוא נחשב למת. היו כאלו שראו אותו נהרג. אפילו היתה הלוויה. הוא נעדר זמן רב, ובנותיו הקטנות לא מכירות אותו, אבל הוא שב. וההסתגלות לחיים חזרה בעורף השקט קשה. והטוויסט המזרח-אירופי המודרני – מסתבר שזה משתלם יותר כלכלית להיות משפחה שכולה שאחד מבניה נהרג במלחמה, אז הבן האובד-הבעל-האבא שחזר מתבקש לשמור על נוכחותו בסוד, להתחבא ולא לצאת מהבית, כדי שהמשפחה תוכל להנות מהקצבה הממשלתית.

נראה לא רע בכלל, הסרט הזה מקוסובו, אבל אם הסוף שלו יהיה כמו הסוף של הסרט הצרפתי ההוא, אני אהיה מאוד מאוכזב.

ויטנאם – פרחים צהובים על דשא ירוק (Tôy Thấy Hoa Vàng Trên Cỏ Xanh) – בימוי: ויקטור וו

הטריילר נראה מקסים, והזכיר לי קצת את סרטיו של ז'אנג יימו הסיני. דרמת אהבה בין צעירים שיש בה יותר ממה שנראה לעין, בשילוב עם עיצוב צבעוני מרהיב, והרבה רגש שלא לוחץ על הדמעות, ודווקא בגלל זה מרגש.

הסיפור הוא על שני אחים. אחד מהם מאוהב בבת כיתתו, אבל דווקא השני מפתח איתה יחסי ידידות. המאוהב מקנא באחיו, על הקלות שבה הוא מדבר עם הזאת שהוא אוהב, הזאת שהוא מוצא את עצמו מתבלבל ומגמגם לידה. הקנאה הזו מעבירה אותו על דעתו, וגורמת לו לעשות מעשה שהוא יתחרט עליו. טריילר יפהפה שפתח לי את התיאבון. וזה הסרט שויטנאם שולחת השנה לאוסקר. נראה מסקרן.

אסטוניה – אמא (Ema) – בימוי: קאדרי קוסאר

בחור צעיר בשם לאורי, מורה שיצא לעבודה יום אחד, משך סכום כסף גדול ואז גם נפגש כוונות אקדח. הכסף נשדד, האקדח ירה, ולאורי שרד, אבל נכנס למצב של תרדמת. הסרט מתרחש כולו בביתה של אימו, המטפלת במסירות בבנה שבקומה. המסתורין סביב מי עשה את זה ולמה מתגלה לאט לאט דרך פיסות המידע המתגלות לאמא ולנו בדברים ובוידויים שחברים, שכנים, מאהבות, ועוד כל מיני מקורבים אומרים באוזניו של זה שאינו יכול להגיב – קורבן הירי עצמו.

נשמע כמו סיפור לא רע, אבל ממה שקראתי ומהטריילר לא ברורה הנימה, הטון של הסיפור – האם מדובר בקומדיה או בטרגדיה? או שזה סרט לא רע בכלל, ואולי יש בו משהו מבולבל ומפוספס.

אורוגוואי – פירורי לחם (Migas de Pan) – בימוי: מאנאנה רודריגז

הסרט הזה אלמוני למדי, לא הוקרן בפסטיבלים בעולם, וגם באורוגוואי הוא הופץ רק לפני חודש, אבל מכל מה שקראתי על הסרט הזה, אני רוצה לראות אותו.

קודם כל, יש כאן פנים מוכרות. הסרט מתרחש על פני שני מישורי זמן – העכשווי, וסוף שנות ה-70-תחילת ה-80. את גיבורת הסרט משחקות שתי שחקניות שונות. השחקנית שמשחקת את גיבורת הסרט המבוגרת יותר היא ססיליה רות', שהיתה השחקנית הראשית בסרטו זוכה האוסקר של פדרו אלמודובר "הכל אודות אמא". שם היא חזרה 18 שנה אחורה, ממדריד לברצלונה, כדי למצוא את אבי בנה. כאן היא נמצאת בספרד, ומקבלת הודעה שהיא הפכה לסבתא. ההודעה המשמחת הזו שולחת אותה למסע כואב ומייסר אל העבר, 25 שנים אחורה, במדינה אחרת, אורוגוואי. אז, בשנים שבהן אורוגוואי היתה תחת שלטון דיקטטורי-צבאי, היא היתה פעילה פוליטית. היא נאסרה ועברה חוויות קשות ובלתי נתפסות, והקשה ביותר היתה העובדה שהיא הוכרחה להיפרד מבנה, שהיה אז רק בן 3 (האבא לקח על עצמו את הטיפול בילד). עכשיו, 25 שנה לאחר מכן, כשאורוגוואי היא כבר דמוקרטיה, היא חוזרת כדי לסגור מעגל, ותוך כדי כך להעלות את השאלה, האם בחסות הדמוקרטיה החופשית, גם האנשים שעשו לה עוול כל כך גדול צריכים להיות חופשיים, או שעליהם לשלם על מעשיהם, ובכך להפוך את הדמוקרטיה לדיקטטורית בעצמה, למנוע מדעות מסוימות לצוף, גם במחיר כאב אנושי עצום. הטריילר קורע לב, גם אם הספרדית שלי מאוד מוגבלת.


עד כאן עוד 10 סרטים שינסו לזכות באוסקר. בשבוע הבא ישראל נכנסת למירוץ. אבל אני מעריך שעד הסופ"ש הקרוב יהיה כאן עוד מקבץ אחד לפחות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “אוסקר שפה זרה 2017: מקבץ חמישי

  1. סינגפור – הסרט הוצג בירושלים. אכן מדובר בסרט טוב (הייתי אומר אפילו טוב מאוד), אבל קצת צפוי ואולי עשוי למדי. כל העניין של האבהות די נשמר בסוד במהלך כשני-שליש מהסרט ועל זה נבנה המתח בחלקו (ליתר דיוק יש ניסיון רב) ובין לבין יש גם יחסיו עם אחות.

    מקסיקו – הסרט זכה לביקורות יחסית בינוניות לכן הבחירה די הפתיע אותי. היה להם את "אחת ויחידה" (סרט טוב) שצריך עוד מעט לעלות בלב.

    יוון – בוא נהיה כנים, סביר להניח ש"שן הכלב" הגיע לרשימה דרך הוועדה המיוחדת שבורחת את שלושת הסרטים הנוספים לתשעייה. מדובר בסרט עם פרופיל הרבה יותר גבוה מאשר "אבירים" (שתרם ראיתי), אז הרבה תלוי בוועדה הגדולה (או ליתר דיוק איזה סרטים בולטים היא לא תכניס לרשימה), אבל אני עדיין בספק רב, כי בשנים האחרונות יש גם נטייה להכנסת סרטים יותר אמנותיים/קטנים לרשימה הזאת מאשר סרטים אלימים/מופרעים.

  2. ״אבירים״ (זוכה פסטיבל לונדון) הוא סרט נבון ואלגנטי שעובד בעיקר על שנינויות דקות. אין בו דבר מהקיצוניות הרדיקלית של ״שן כלב״, מצד שני הוא גם רחוק מלהיות יצירת מופת מטלטלת כמוהו. אהיה מופתע ושמח לראות אותו בין המועמדים.

  3. הסרט היווני נקרא "שבאלייה" כשהוקרן בחיפה לפני שנה. הוא ישודר תחת שם זה ב-yes במהלך אוקטובר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s