סופת חול: הביקורת

היה לי מזל השנה, והצלחתי לארגן לעצמי חופשה קטנה בברלין בפברואר. גם טיילתי, וגם ראיתי סרטים בפסטיבל הקולנוע. אחד מהם היה "סופת חול". אהבתי אותו בצפיה ראשונה, וכתבתי עליו כבר אז. אבל מאז פברואר כבר עברה יותר מחצי שנה, והנה יוצא "סופת חול" להקרנות מסחריות שבוע לפני סיום תחרות פרסי האופיר, כשאל קו הסיום מגיע הסרט הזה כמוביל וכפייבוריט לזכיה. מאז פברואר ראיתי עשרות סרטים, כולל ישראלים, והזכרון הרגשי שלי ממנו התעמעם. זכרתי שמדובר בסרט יפה, אבל ראיתי טובים ממנו. זכרתי שמדובר בסרט מרגש, אבל ראיתי מטלטלים ממנו. ואפילו ציניות התחילה להתגנב: מחשבות כפירה שאולי ה"סופת חול" הזה לא כזה טוב בעצם, והוא בסך הכל סרט בכורה לא רע, אבל לא בטוח שמגיע לו לייצג את ישראל באוסקר, ולא בטוח שהוא הישראלי הטוב של השנה.

sand stormאז הלכתי לראות את הסרט פעם שניה. ולמרות שאני עדיין שומר את הלב שלי ל"אבינו" (בקרוב על המסכים. סרט אדיר), הציניות שלי עפה מהחלון די מהר. כי אני יושב באולם, וצופה בסרט שכבר ראיתי, ואני ממש בוכה נון-סטופ במשך שעה וחצי. הלחיים שלי רטובות לכל אורך ההקרנה, האף שלי סתום, הלב שלי לא פועם סדיר. הסרט הזה לא רק להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת