אור בין האוקינוסים: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Light Between Oceans)

זה הסרט השלישי של דרק סיאנפראנס שאני רואה, ואני חושב שעכשיו אפשר לומר בצורה ברורה שמדובר באחד הבמאים האיכותיים בעולם. עם סרטו הראשון היו לי בעיות, אבל נכבשתי בקסמו של סרטו השני, גם אם מצאתי אותו לא מספיק שלם. הסרט החדש של סיאנפראנס הוא כבר יצירה בוגרת, מרגשת מאוד, עשויה בטעם וניכר שהבמאי כאן יודע את העבודה, ועושה אותה במקצועיות של במאי ותיק ומיומן.

בראיה לאחור, ולאור שני סרטיו האחרים של סיאנפראנס, אני חושב שעכשיו אני יודע גם מה לא עבד לי ב"בלו ולנטיין". כי סיאנפראנס הוא במאי שחושב בקאנוואסים עצומי מימדים. ו"בלו ולנטיין" היה סרט קטן מלהכיל את האמביציה העצומה של הבמאי המוכשר הזה. "מקום בתוך היער" כבר סיפר סיפור עם קונוטציות תנ"כיות, על יחסי אבות ובנים, ועל חטאים של אבות ובנים. והסרט החדש של סיאנפראנס ממשיך את הדיון האמוני הזה.

lightbetweenoceans1כי, לכאורה, מי שראה את הטריילר של "אור בין האוקינוסים", עלול לחשוב שמדובר כאן בסוחט דמעות נצלני. וצריך לומר את האמת: אתם תבכו. אין מצב שלא תבכו. אדם שעינו אינה דומעת במהלך צפיה בסרט הזה, יש לו לב של אבן. אבל יש בסרט הזה הרבה יותר. כי הסרט הזה בעצם מעבד לזמנים המודרנים את סיפור הגירוש מגן העדן.

יש לנו גבר. אחד. לבד. באי בודד. אדם התנ"כי שלנו הוא שומר המגדלור במקום מבודד. גן עדן. וחוה התנ"כית מצטרפת. אשה וגבר לבד באי בודד. והאשה מפתה את הגבר לחטוא. ויפה עושה סיאנפראנס: לא מדובר כאן באשה שמפתה גבר מתוך גחמה תאוותנית, אלא מתוך הבנה עמוקה של כאב אנושי עצום. הסיפור נפרס כאן בקצב מדוד, עם שימוש מאוד אפקטיבי שסיאנפראנס עושה במוסיקה נפלאה של אלכסנדר דספלה, עם עריכה מצוינת שיודעת לשים את הדופק על הקצב הנכון, להאיץ לרגעים לרגעי השיא, ולהאיט את הקצב במקומות שדורשים מנוחה דרמטית, ועם שני שחקנים נהדרים שנותנים את הנשמה שלהם לסרט הזה (מייקל פאסבינדר, כריזמטי ומרתק כתמיד, ואליסיה ויקאנדר, סקסית ומרגשת) – והכל מצטרף לסרט שמבין את האנשים האלו, את כאבם, ומתוך זה – את חולשותיהם. החטאים שהאנשים עושים כאן הם מתוך הזדקקות נואשת לאהבה. וסיאנפראנס, באהבה אנושית נפלאה, מבין את החולשה האנושית הזו, ובודק אותה אל מול המוסר התנ"כי, אל מול מה שצריך ונכון לעשות.

lightbetweenoceans2כמה וכמה פעמים במהלך הסרט ניצבת בפני אחד משני גיבורי הסרט (ובפני גיבורת המשנה, בגילומה של רייצ'ל וויז, בתפקיד מאופק ויפה) ברירה, שאלה הרת גורל, החלטה שצריך להחליט: האם לבחור במה שצריך ונכון לעשות, או במה שהגוף, הנשמה האנושית דורשת, מתאווה אליו. והבחירות האנושיות האלו, אל מול התורה האלוהית, מובילים אל הגירוש מגן העדן, אבל גם אל סליחה ומחילה אלוהית.

הסיפור הזה, של "שניים אוחזין", ולשניהם עילה צודקת, הסיפור הכל כך מרגש הזה יש לו השלכות דתיות, מוסריות, הקבלות לחיים שלנו, כמו גם לאמונה בהוראות קדושות עתיקות יומין. וכל זה מתקפל לסרט מרגש של במאי בשיא כוחו, שסוחף אותי לסיפור עז יצרים שמוגש כאן בסרט כמעט מופנם, שיודע בכל זאת ללחוץ על כל הכפתורים הנכונים מבלי להפוך את הסרט למסחטת דמעות נצלנית, מכיוון שבבסיס הסיפור הזה יש מחשבה על האדפטציה של הסיפורים התנ"כיים לזמנים המודרנים. זה עבד בהצלחה מסוימת ב"מקום בתוך היער", וזה עובד אפילו יותר טוב בסרט החדש.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s