אוסקר שפה זרה 2017: מקבץ שישי

היום בערב יתקיים טקס פרסי האופיר של האקדמיה הישראלית. הטקס שבסופו יוחלט מהו הסרט הישראלי הכי טוב של השנה (לטעם האמריקאים), כלומר, מהו הסרט שישראל שולחת השנה לאוסקר (כנראה "סופת חול". סרט יפה). מצד אחד, יש לנו סיכוי השנה, כי "סופת חול" (שהוא כנראה הזוכה) הוקרן בלא מעט פסטיבלים השנה, כולל בחשובים מאוד מביניהם, וזכה בלא מעט פרסים. אבל, מצד שני, יש כבר 60 סרטים במירוץ, חלק מהם עם ייחוס דומה ואף מכובד יותר מהסרט הישראלי, ולא בטוח שיש לנו בכלל מקום ברשימה הסופית.

במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי) פירטתי את 50 הסרטים שנשלחו כבר במהלך החודש לשיפוט האקדמיה האמריקאית בקטגוריית הסרט הזר שלא דובר אנגלית. 5 ימים עברו מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם. 5 ימים בהם הצטרפו למירוץ עוד 10 סרטים (נכון לרגע פרסום הפוסט הזה, יש 60 סרטים במירוץ). הנה, בקצרה, על עשרת הסרטים שהצטרפו לרשימה ב-5 הימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

אירן  –הסוכן (Forushande) – בימוי: אסגר פארהאדי

אם להודות על האמת, אני כבר התחלתי לפתח נוגדנים לקולנוע של אסגר פארהאדי. אחרי שני סרטים הבנתי שהוא יספר סיפורים שבהם קורה איזשהו מקרה פטאלי, לא בכוונה, ככה במקרה, והמקרה הזה מצית שרשרת מקרים נוספים, גם הם פטאלים, וגם הם לא באשמת אף אחד, אבל הם גורמים הרבה סבל וכאב לאנשים שלא אשמים בכלל. באיזשהו שלב התחלתי להרגיש שהקולנוע של פארהאדי שרירותי, סתמי, ומעצבן למדי (וגם שובוניסטי). הבעיה היא שאני במיעוט, וסרטיו זוכים להכרה והרבה אהבה, גם מהביקורת, וגם מהקהל.

"פרידה" היה הזוכה הגדול של פסטיבל ברלין, ואח"כ באוסקר. "העבר" הוקרן בפסטיבל קאן. וגם זה האחרון, "הסוכן", הוקרן בקאן, וזכה בפרס התסריט ובפרס השחקן. אז מסתבר שגם כאן יש צירוף מקרים שאף אחד לא אשם בו שמקלקל את המצב. כאן זוג נאלץ לעזוב את ביתו בגלל סכנה שנגרמת לבניין עקב עבודות בבניין הסמוך. הוא שוכר דירה מחברים באופן זמני. הדיירת הקודמת של הדירה היתה אשה שהיתה, כנראה, יצאנית, וגבר זר מבקר את הדיירים החדשים מבלי לדעת שהאישה ההיא כבר לא גרה כאן יותר. הדיירים החדשים כבר בבית, או בעצם רק האשה, שנמצאת במקלחת. הבעל בעבודה. ומכאן הכל מתדרדר. הו, צירופי מקרים. ככה זה אצל פארהאדי. אבל זה עובד על מבקרים ועל קהל. מועמד מרכזי לאוסקר השנה.

אלבניה – כרום (Krom) – בימוי: בוז'אר אלימאני

אלבניה. יש מדינה כזאת. בקושי שומעים עליה. היא די מסתגרת ולא מתקשרת עם העולם. אבל יש שם אנשים. ויש להם סיפורים. ויש להם סרטים. לא הרבה, אבל יש. לא בטוח שהם כאלו טובים, אבל אולי כדאי לנסות. למשל, הסרט הזה, שאלבניה שולחת השנה לאוסקר. נראה לא רע, אם כי לא בטוח שיש בו מספיק עניין כדי להחזיק 78 דקות.

גיבור הסרט הוא נער בן 15. אין אבא. יש אמא חרשת-אילמת. ויש אח קטן. ויש כנראה גם גבר שהאמא נמצאת במערכת יחסים איתו. והנער צריך למצוא את מקומו בעולם. הוא מוצא הזדמנות והולך לעבוד במכרות הכרום. עבודה לא חוקית, ואולי גם לא בריאה, אבל מביאה קצת חופש ורווחה כלכלית לגבר הצעיר. כמו גם הבנה וחיבה (ורמזים למשהו יותר מזה) מצד המורה המבינה בבית הספר.

יש כאן יותר תיאור מצב, ולא ממש קו עלילה שייקח את הדמות מנקודה לנקודה, מה גם שהטריילר לא באמת מבאר את הטון של הסרט. לא נראה לי שזה הסרט שיוציא את אלבניה מהאלמוניות שלה.

קירגיסטאן – צוואת האב (Father's Will) – בימוי: באקיט מוקול, דסטן זאפאר אולו

הסרט הזה נראה כמו משהו עדין ומרגש. גבר צעיר גלה מהכפר הקטן שלו בקירגיסטאן עד לארצות הברית הגדולה של אמריקה. גם אבא שלו בא איתו, אבל הוא נפטר לפני שנה. עכשיו, 15 שנה לאחר שעזב, חוזר הבחור אל כפר הולדתו כדי להגשים את צוואת אביו: להחזיר כסף לאנשי הכפר להם הוא חייב זה זמן רב. עם חזרתו של גיבור הסרט הביתה, הוא מגלה את הבית נטוש ומוזנח. דודו, אחי אביו המנוח, נמצא בכלא, ומסתבר שיש לזה קשר עם משהו שהאב עשה בעבר. כשהדוד משתחרר, מתגלים סודות ומתחוורת הסיבה לבקשת האב להחזיר את הכסף לכולם, ומהו חלקו של האח-דוד בכל זה.

נשמע כמו דרמה סוחטת, אבל צפייה בטריילר מגלה דווקא סרט מופנם ויפה, ואולי דווקא בגלל זה הסרט יצליח לרגש.

פנמה – סאלסיפואדס (Salsipuedes) – בימוי: ריקארדו אגילאר נאבארו, מנואל רודריגז

למרות הטריילר החביב, נדמה לי שהסרט הזה גנרי מדי, וכאילו נכתב ע"י מכונה שמשכפלת הרבה סרטים אחרים.

ילד שגדל בצל אב אלים, אלוף אגרוף שמסובך גם בענייני העולם התחתון, נשלח לחיות בארה"ב כדי להרחיקו מהשפעת הגורמים הרעים בסביבת אביו. עשר שנים לאחר מכן, כבר גבר צעיר ומבוסס, הוא חוזר כדי לכבד את זכר הסבא שנפטר, והעולם התחתון שואב אותו חזרה למטה. זה התקציר. ונדמה שזה גם כל מה שיש להגיד על הסרט. לפחות על פניו נדמה כסרט לא רע, אבל גם כקלישאה לא מקורית.

דנמרק – מתחת לחול (Under Sandet) – בימוי: מרטין זנדבליט

הדנים עשו חושבים, והחליטו לשלוח לאוסקר את הזוכה בפרס האקדמיה שלהם לאוסקר (והם ויתרו על "הקומונה", הסרט המעצבן של המועמד לאוסקר בעבר, תומס וינטרברג). סרט מאוד מסקרן, "מתחת לחול". שחזור של סיפור אמיתי שהתרחש בתום מלחמת העולם השניה, כשקצין דני מכריח פלוגה של חיילים גרמנים צעירים, מפוחדים, ומובסים, לנקות את חופי דנמרק מעשרות אלפי מוקשים שהם עצמם (כלומר, הנאצים) שתלו שם.

נראה נהדר (הצילום מרהיב), והמתח בין הדנים לגרמנים, כנראה בשילוב מעט הומור, יוצר סרט שמאוד מסקרן אותי, ועשוי גם לעבוד על האמריקאים.

תאילנד – קארמה (Karma) – בימוי: קאניתה קווניו

לא כל כך הבנתי את הבחירה התאילנדית. הם שולחים סרט אימה? באמת? ועוד אחד שלא נראה עמוק במיוחד.

בחור צעיר מוצא עצמו בלי ברירה כשאבא שלו מכריח אותו להפוך לנזיר. אבל בחורה מתוקה מהכפר שבתה את ליבו…ואז, העונש על ההליכה אחרי התשוקות האסורות יהיה…מפלצות ודברים מפחידים אחרים? אולי הסרט הזה מפחיד, אבל במבט ראשון הוא נראה אידיוטי למדי.

רוסיה – גן עדן (Ray) – בימוי: אנדריי קונצ'לובסקי

נהוג לומר שבאוסקר לא כדאי אף פעם להמר נגד סרטי שואה. ולמרות שהסרט הזה מגיע עם ייחוס גבוה  -הבמאי ותיק וידוע, והסרט זכה בפרס השני בפסטיבל ונציה החשוב, נדמה לי שהעיסוק בסיפור הנאצי מעיק לא מהסיבות הנכונות. איכשהו לא מצאתי סיבה להתפלשות המחודשת בסיפורים הנאצים.

כי רומן בין בחורה במחנה ריכוז לבין קצין SS – זה כבר היה לנו. ואני גם לא מבין למה זה צריך להתרחש פעמיים בסרט: פעם אחת כשגיבורת הסרט נעצרת ומובאת למעצר באשמת הסתרת ילדים יהודיים. היא מסכימה להענקת טובות מיניות לחוקר תמורת הקלות שונות בתנאים. אבל כשהיא נשלחת למחנה ריכוז, היא פוגשת אהבה ישנה, שנמצאת עכשיו בצד השני של המתרס – עכשיו הוא קצין בשירות הצורר הנאצי. הו.

סרט שחור לבן שנראה יפה, אבל מספר סיפור שסופר כבר יותר מפעם אחת. נדמה לי שהסרט הזה, למרות שהוא כנראה מבויים ומצולם יפה, הסרט הזה הוא פעם אחת יותר מדי.

סלובניה – יוסטון, יש לנו בעיה (Houston, Imamo Problem) – בימוי: ז'יגה וירץ

הבחירה הסלובנית לאוסקר נראית כמו שעשוע חביב, רק שמהטריילר נדמה שאוירת השעשוע נעדרת ממנו, ומה שנותר הוא נסיון מעניין ב"איך לספר סיפור", אבל בלי חדוות היצירה המתלוית לכך.

מדובר במוקומנטרי. סיפור פיקטיבי שמסופר בשיטה דוקומנטרית. והסיפור הולך ככה: גבר מבוגר חוזר הביתה אחרי הרבה שנים שהוא לא ביקר בארץ מולדתו. הוא בא לפגוש את הבת שמעולם לא ראתה אותו. בעבר הוא היה מהנדס חלל בתוכנית סודית של טיטו, השליט הכל יכול של יוגוסלביה (שסלובניה היתה חלק ממנה). ארה"ב באותם שנים השתרכה מאחור במירוץ החלל אחרי הרוסים, והם חיפשו דרכים לשלוח מישהו לירח. טיטו חיפש דרכים להוציא את יוגוסלביה מבוץ כלכלי. וארה"ב קנתה מטיטו במחיר יקר מאוד (וסודי מאוד) את כל סודות החלל, כולל כמה מהנדסים שיעבדו עבורם. והשאר (ניל ארמסטרונג, אפולו 11, אפולו 13, וכיוב') הסטוריה. אמיתית (כנראה). ההסטוריה הפיקטיבית (כנראה) היא שבסוד העניינים היו כמה מהנדסי חלל ממזרח אירופה. עכשיו, רק עכשיו, אחד מאותם אנשים שובר את קשר השתיקה.

נשמע כמו סיפור מרתק, וגם נראה מרשים למדי. רק בלי הומור, וזה נחוץ כאן.

בריטניה – מתחת לצל (Under the Shadow). בימוי: באבאק אנווארי

בריטניה שולחת לאוסקר סרט אימה. דובר פרסית.

אם לומר את האמת, הסרט הזה נראה כמו אלף סרטי אימה אחרים: ילדה, אמא, לבד בבית נטוש, רוח רעה מאיימת, בובה שנגנבה מהילדה. אבל יש לסרט הזה אחיזה אחת במציאות שעשויה להוסיף תבלין מיוחד לאימה, תבלין מפחיד אמיתי: המלחמה.

כל אלו שגרים בתל אביב, או בערים הגדולות, זוכרים איך לא מזמן, כשחמאס זרק עלינו טילים במלחמה האחרונה, התכווצנו בפחד וחיכינו שיעבור. האזעקה הזו כשהטילים בדרך אלינו – זה מלחיץ. אז תחשבו שאתם בבית רדוף, והאזעקה מתחילה. מפחיד. "מתחת לצל" מתרחש בטהרן ב-1988. מלחמת אירן-עירק עוד מעט מסתיימת, אבל בינתיים ההפצצות רק מתגברות. האבא נשלח לחזית, השכנים עוזבים למקומות בטוחים יותר, ורק האמא והבת הקטנה נשארות בבית. הילדה בוכה שהבובה האהובה שלה נעלמה. ומסתבר שאיזושהי רוח רעה לקחה את הבובה, בדרך לקחת גם את הנשמה של הילדה. ואז עולה גם האזעקה…

מצד אחד, נראה כמו סרט אימה גנרי ולא מיוחד (לבד מהעובדה שהוא דובר פרסית. אבל גם את זה כבר ראיתי. "נערה הולכת הביתה לבד בלילה" הנהדר), ומצד שני, התבלין הייחודי שלו, העובדה שהוא מושרש בנקודת זמן מאוד ספיציפית, העובדה הזו יכולה להפוך את הסרט הזה לאפקטיבי ומעניין (אבל, נדמה לי, אין לו סיכוי באוסקר).

איסלנד – דרורים (þrestir) – בימוי: רונאר רונארסון

נראה לי שהייתי אוהב את הסרט הזה, אם הייתי רואה אותו. אפילו סימנתי אותו בתכניה של פסטיבל ירושלים, אבל ויתרתי עליו בגלל התנגשות בלו"ז עם סרטים אחרים. ונראה לי שחבל. כי זה מסוג הסרטים שתמיד צובטים לי בלב: סרטים על התבגרות. על נער מופנם בצל הורים שלא מבינים אותו (כאן – האבא. האמא שולחת את הבן לחיות עם האב, והקשר בין הגבר הצעיר לזה המבוגר הוא קר), וסימני התאהבות ראשונים, וההליכה על קרקע לא בטוחה בכל מה שקשור לענייני המין השני, ומין בכלל. סרט שעשה סיבוב פסטיבלים גדול ברחבי העולם, וקיבל תגובות חמות בכל מקום, וגם לא מעט פרסים (כולל הפרס הראשון בפסטיבל סאן סבסטיאן, ספרד). נראה כמו סרט נוסף שנמצא חזק במירוץ לאוסקר.


עד כאן עוד 10 סרטים. ויש עוד מדינות חשובות שעדיין צריכות להכניס סרטים למירוץ. איטליה, למשל. או צרפת. או ישראל….

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “אוסקר שפה זרה 2017: מקבץ שישי

  1. אירן – כן, אתה די במיעט (אפילו עוד יותר מאשר עם לארין). תרשה לי לא להסכים (אני מדבר על כלל היצירה ולא על "הסוכן", כי אותו טרם ראיתי), למרות שלכאורה מדובר באירועים שרירותיים (וכך זה גם בחיים, לא תמיד יש/צריך אשמים) הם מחושבים וישנה דרך שמובילה אליהם עם בניית גיבורים יפה ומרגשת. ומי יודע אולי יהיה שוב פרהדי נגד ישראל. 😉

    דנמרק – סרט יפה ומרגש, ואכן עם סיכויים גבוהים למועמדות (לדעתי). מה שכן, אין בסרט הרבה הומור אלא יותר סיפור אבהות-התחברות ל"אויב".

    תאילנד – זה ממש לא הפעם הראשונה שתאילנד שולחת סרט אימה לאוסקר. "קארמה" גם היה מועמד ל7 פרסים של אקדמיה המקומית כולל הסרט הטוב ביותר. לצערי, הוא יצא בדי.וי.די ללא כתוביות, אז ספר שנוכל לצפות בו.

    בריטניה – הוא לא אמור להיות מוקרן בחיפה (או שאני מדמיין)?

    איסלנד – קיים באוזן השלישית. אישית לא אהבתי. הסרט מבוסס על סרטו הקצר: "Smáfuglar" (אפילו אותו שחקן) שזה בזמנו ללא מעט שבחים, אבל בעיניי הבעיה שישנו את החלק של סרט הקצר ושאר הסרט ולא הרגשתי חיבור אמתי בין שניהם, הסיקוונס בסוף כמו בסרט הקצר בא לזעזע, אבל במכלול של הסרט הארוך הוא עובד הרבה פחות חזק. ואם לקחת בחשבון שבתכ'לס גם "וולקנו" היה מבוסס על רעיון של סרט קצר אחר שלו, נשאלת השאלה האם רונרסון בכלל מסוגל לייצר משהו "מקורי" ולא רק לנפח הצלחות מסרטים קצרים לפיצ'רים.

    לגבי סיכוי "סופת חול". לא תמיד סרטים בעלי ייחוס גבוה זוכים למועמדות, אני חושב שהיתרון גדול של "סופת חול" שהוא יכול להיבחר על-ידי שתי הוועדות, אבל כמובן שלא יהיה לו קל.

    נ.ב. שים לב לשינוי של מועמד הטוניסאי (כנראה).
    ————–
    איתן לספרטק: אכן, ראיתי פרסום בקשר למועמד הטוניסאי. אני אעדכן במקבץ הבא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s