אוסקר שפה זרה 2017: מקבץ שביעי

מדהים. לא יאומן. רק 33 שעות עברו מאז שפרסמתי את המקבץ הקודם. 33 שעות. יממה וקצת. וב-33 השעות האלו עוד 10 מדינות (עשר!) הודיעו על בחירתן לאוסקר. עשר מדינות, אחת מהן ישראל, מדינה קטנה ורועשת מאוד. ובתור בונוס, מדינה נוספת, שכבר הודיעה מוקדם יותר החודש על בחירתה, שינתה את הבחירה שלה. אז עם כל הסרטים שכבר הוגשו לאקדמיה האמריקאית, ושאת שמותיהם ותקציריהם וטריילרהם תוכלו למצוא במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי), מינוס הסרט התוניסאי שהוחלף, פלוס הסרט הטוניסאי המחליף (עליו תוכלו לקרוא במקבץ הנוכחי) – סך הכל יש לנו כבר 70 סרטים במירוץ לאוסקר. שבעים! ויש לנו עוד יותר משבוע לדד-ליין! ואיטליה עדיין לא בחרה! וצרפת! וקנדה! ועוד כמה מדינות! אז מהו המספר הנוסף שיהיה הסופי…

ובינתיים, אלו הם עשרת הסרטים (והאחד הנוסף) שנוספו ב-33 השעות האחרונות לרשימה של הסרטים המתמודדים על האוסקר לסרט בשפה שאינה אנגלית (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

פקיסטן – כל כתבי מיר (Mah e Mir) – בימוי: אנג'ום שחזאד

בחיי שלא הבנתי כלום. קראתי את התקציר של הסרט הזה כמה פעמים, ביקרתי באתר הרשמי של הסרט, ראיתי את הטריילר, ועדיין לא הבנתי. יש כאן איזשהו משורר צעיר שיש בו תשוקה ליצירה, אש מרד כנגד המסורת, אבל נסיבות חייו, אהבות, פרידות, ועוני, מביאות את הצעיר חסר המנוח אל סף שגעון. ספר שירה של המשורר הידוע (מסתבר) מיר טאקי מיר יפתח את עיניו ויראה לו את הדרך בחיים. או קיי, אבל מה קורה בסרט? לפי הטריילר, יש כאן איזשהו נסיון לצייר בתמונות את הפיוטיות של השירה, אבל בלי באמת להיאחז באיזושהי מציאות. כך יוצא שלפחות לפי מה ש(לא)הבנתי, הסרט הזה הוא רצף של אימאג'ים (יפהפיים אמנם) שאינם קשורים אחד לשני, אלא במחשבה אסוציאטיבית בלבד. אז זה יכול להיות יפה, אבל מעייף, ולרגעים אף מגוחך (כי הצעיר שלנו סובל מאוד, אני רק לא מבין למה). בחירה תמוהה של פקיסטן לאוסקר, כי נדמה לי שגם אם הסרט הזה יותר קוהרנטי ממה שאני חושב, עדיין יש בו סיפור של משורר ספיציפי מאוד של עם ספיציפי מאוד, וכל מי שהוא לא פקיסטני לא יבין זאת.

הודו – חקירה (Visaaranai) – בימוי: וטרי מאראן

מהטריילר נדמה שמדובר בסרט ברוטלי ואלים מאוד, אלים מדי. למרות שהוא הוקרן בפסטיבל ונציה החשוב, אני לא רואה איך הסרט הזה עובר לשלב הבא, כי נדמה שהוא מתענג מדי על הסבל שהוא מציג. בבסיסו, אגב, סיפור מעניין: חבורה של מהגרים נעצרת ע"י המשטרה ועוברת עינויים קשים מאוד (הטריילר קשה לצפיה. לחיצה על הלינק על אחריותכם). החוקרים נמצאים תחת לחץ לפתור איזשהו תיק, והם מפילים אותו על החבורה האומללה הזו. שוטר אחד מבקש צדק, ומדבר בזכות החבורה בשימוע המשפטי שנערך בעניינם, והם משוחררים. אבל לחופש הזה יש מחיר, כי השוטר הזה, לא הצדק הטהור נמצא בראש מענייניו, אלא טובות אחרות שהמהגרים, עכשיו חופשיים, יכולים לספק לו…

הצרה היא שנדמה לי שהסרט מגזים מאוד בתיאור העינויים, ויש בו פחות מדי סיפור. או שאולי זאת רק ההתרשמות שלי מהטריילר…

הונג קונג – רצח בנמל (Port of Call) – בימוי: פיליפ יונג

גם הסרט הזה אלים, אבל נדמה לי שהוא יותר מנסה לרדת לשורשי האלימות, להבין את האכזריות הבלתי ניתנת להבנה.

בחור רצח יצאנית. הוא חתך את גופתה לחתיכות קטנות, והוריד את המים באסלה. הראש היה גדול מדי, אז הוא זרק אותו לנהר בנמל. הסרט עוקב במקביל אחרי 3 סיפורים: של הרוצח, של החוקר, ושל משפחת הקורבן. נשמע כמו סרט שהוא גם סרט מתח על חקירה של רצח אכזרי במיוחד, וגם נסיון להבין מה גרם לבחור לעשות את המעשה, מאיפה בכלל הגיע הדחף הזה. נראה כסרט מרתק.

טאיוואן – ילדות מאושרת (只要我長大) – בימוי: לאהא מבו

נדמה לי שהסרט הזה אומר לטאיוואנים יותר ממה שהוא אומר לכל אחד אחר. כי, מסתבר, בטאיוואן יש גם שבטים ילידים שלא מדברים בשפת המקום, וכך גם הסרט הזה, שגיבוריו הם ילדי השבטים האלו, הסרט הזה דובר את שפתם (והטאיוואנים עצמם צריכים תרגום בגוף הסרט. ממש כמו שסרט ישראלי ידבר פרסית, או ערבית…)

לי, בכל אופן, כלא-טאיוואני, הסרט הזה נראה כמו דרמה חביבה ומרגשת. הילדים, הם גיבורי הסרט, מעבירים את ימיהם בין לימודים בבית הספר לבין דרישות ההורים בבית: חיים רגילים, עם מצב כלכלי לא קל של השבטים באופן כללי. המורה האהובה בבית הספר, זאת שיושבת בכסא גלגלים, מחליטה להעניק שיעורי העשרה לאחר שעות הלימודים, והילדים מוצאים את השעות האלו במחיצת המורה האהובה לעזר גדול. הם שומעים את המורה שרה בסתר, אבל היא מתעקשת לא לפתח את הכשרון הזה. ואז הם מוצאים קלטת עם קולה הנהדר, ומחליטים לנסוע לעיר הבירה ולפרסם את המורה שלהם ואת כשרונה ברבים.

נשמע כמו דרמה מרוממת רוח ומרגשת, שהיא אמנם לא מקורית (וכאן הטאיוונים יחלקו עלי), אבל עושה את העבודה.

ישראל – סופת חול. בימוי: עלית זקצר

אז אחרי כל המהומה, ישראל בחרה סרט נהדר. וגם אחד כזה שיש לו כבר הד רציני בפסטיבלים בעולם, כך שיש לו סיכוי לא קטן להגיע למועמדות.

בוליביה – מטען חתום (Carga Sellada) – בימוי: חוליה וארגאס וייס

לא כל כך הבנתי את התקציר של הסרט הזה. מטען של חומרים רעילים ממדינה אחרת מתגלה באיזור כפרי נחשל בבוליביה. הממשלה נענית לרצון התושבים לסלק את המטען הזה, אבל הדרך היחידה לעשות זאת באזור עזוב שכזה הוא ברכבת. כמה טיפוסים שמצטרפים למסע (נהג רכבת אנרכיסט, שוטר אידאליסט, ובחורה צעירה, כנראה נוסעת סמויה, כי תמיד צריך בחורה יפה בסרט) נתקלים במחסומים של תושבים זועמים ומחאות מסוגים שונים. אני רק לא מבין מחאה על מה, הרי המטען הזה נמצא בדרך החוצה…אז אני לא ממש מבין את הדרמה כאן.

בכל אופן, זה הסרט שבוליביה שולחת השנה לאוסקר. סרט שלא רק שאני לא מבין את הדרמה שבו, הוא גם לא הוקרן כמעט באף פסטיבל מחוץ לבוליביה, כך שסיכויו של הסרט הזה באוסקר נמוכים.

אינדונסיה – מכתבים מפראג (Surat dari Praha) – בימוי: אנגה דווימאס סאסונקו

נדמה שהסרט הזה נראה יפה, אבל אולי יפה מדי, מתקתק מדי, מתחנחנן מדי. סיפורה של אשה צעירה שאמא שלה נפטרה לאחרונה. בצוואתה מבקשת האם המנוחה מהבת, כתנאי לקיום הצוואה, להעביר קופסה של מכתבים ישנים לגבר מבוגר שמתגורר בפראג, צ'כיה. מסתבר שהאיש, כנראה סיפור אהבה ישן, ונאלץ לגלות מארצו ולחתוך את סיפור האהבה הזה בגלל סיבות פוליטיות. נשמע מעניין, אבל הטריילר מושך לכיוון הרגשניות-בכוח, מה שעלול להרתיע אותי קצת.

לטביה – שחר (Ausma) – בימוי: לאילה פאקאלנינה

סרט מאוד מעניין מגיע מלטביה. סיפור הרקע שלו מרתק, אבל נדמה לי שגם בלי לדעת עליו הרבה, הוא מסקרן, מרהיב, מצחיק-עצוב.

מסתבר שברוסיה הסובייטית של סטאלין היה סיפור ידוע על נער צעיר שהלשין על אביו כמתנגד למשטר. האב נעצר ע"י השלטונות, אבל הנער נרצח ע"י משפחתו בגלל הבגידה באביו. המשטר של סטאלין הילל את הנער הזה כאחד שהקריב את עצמו למען המדינה וערכיה. היה אפילו סרט קולנוע בבימויו של סרגיי אייזנשטיין הגדול בהכנה על הפרשה, אבל הסרט לא יצא לפועל, כנראה בהוראתו של סטאלין בעצמו, שלא היה מרוצה מהתסריט. עכשיו, על בסיס אותו תסריט ישן מ-1932, ובתוספת כ-80 שנה של הסטוריה קולנועית, באה לאילה פאקאלנינה ומספרת את הסיפור הזה מחדש, בגרסתה.

אז כאן הסיפור הוא על נער אידאליסט בקולחוז סובייטי, כנראה באיזור שנות ה-60. הוא אכן מלשין על אבא שלו, אבל הסיבה כאן היא יותר פרקטית – הוא שיכור אלים.  הוא מחפש דמות אב מחליף אצל דוד שלו, והתוצאה הטרגית ידועה מראש.

הסרט בשחור לבן, ובביקורות שקראתי יש רפרנסים לויזואליה של טרקובסקי ("נעורי איבן"), ולפי הטריילר, יש בזה משהו. אבל יש כאן גם עיבוד מקורי של סיפור ישן, ואפילו שילוב של הומור בתוך סיפור טרגי. נראה כמו פרויקט מעניין למדי.

מונטנגרו – הסיכה השחורה (Igla Ispod Praga) – בימוי: איבן מרינוביץ'

במסורת הארוכה של הקולנוע היוגוסלבי, מונטנגרו, שזה מה שנשאר ממה שהיה פעם יוגוסלביה, שולחת לאוסקר סרט שהוא קומדיה מרירה מאוד על טבע האדם. הסיפור הוא על כומר ציני בקהילה עייפה. הכומר כבר נמצא בתפקידו כל כך הרבה זמן עד שבאיזשהו מקום הוא הפסיק להאמין באלהים. הרי הוא (אלהים) לא נמצא בחיי היום-יום. אשתו של הכומר עזבה, הבן מתמרד, ואמא שלו לא זוכרת אותו (אלצהיימר). הקהילה מחפשת עתיד טוב יותר בדמות פרויקט נדל"ן מבטיח, אבל הכומר מסרב למכור את חלקת האדמה שלו ליזמים. אז הקהילה מתכנסת ומנסה לגרום לכומר לעזוב בכוח. הכומר בינתיים מתכונן להלוויה של אשה בודדה שאין לה אדם שיספיד אותה. שמועה המופצת בקהילה טוענת שהמנוחה היתה מכשפה, והכומר, השוקד על הלוויתה, הוא בעצם מקור כל הצרות של היישוב. ההלוויה הופכת למהומה רבתי. נראה ונשמע כמו סרט חריף, מצחיק, עם מסקנות עגומות על הטבע האנושי.

סלובקיה – אוה נובה (Eva Nová) – בימוי: מארקו סקופ

נדמה לי שהסרט הזה מצוין כתיאור עגום של מצב. הוא פחות מצוין כסרט שיש בו תהליך, סיפור, משהו שיזיז את הדמות הראשית ממצב אחד לאחר. כי הגיבורה הראשית היא שחקנית מזדקנת. פעם כוכבת גדולה, עכשיו אחת נשכחת, שתיינית, שבן זוגה עזב אותה עבור בחורה צעירה יותר, ושאחותה ובנה מפנים לה עורף. היא כבר היתה בגמילה, אבל הנחמה היחידה שלה היא השתיה. כי תפקידים בקולנוע או בתיאטרון היא כבר לא מקבלת. ו…זהו. היא נודדת במהלך הסרט בין אחותה לבן שלה להזיות על העבר שלה לבקבוק ו…לא קורה הרבה. הסרט הזה עבר הרבה פסטיבלים בעולם (כולל טורונטו בשנה שעברה, וקארלובי וארי השנה), אבל קשה לי לראות את הסרט הזה כובש את לבבות האקדמיה האמריקאית, או בכלל.


תוניסיה – בעיניים פקוחות (A Peine J'ouvre les Yeux) – בימוי: לילה בוזיד

לא בדיוק מבין מה קרה שם. תוניסיה כבר בחרה סרט לייצג אותה באוסקר השנה (תמצאו את התקציר והטריילר שלו במקבץ השני). ואז ועדה אחרת בחרה סרט אחר. לא יודע מי הקובע, אבל הסרט השני שנבחר יותר מפורסם, עבר בהרבה יותר פסטיבלים בינלאומיים (כולל בחשובים של ונציה וטרייבקה, בין היתר), ונדמה לי שהוא גם הרבה יותר טוב.

נקודת הזמן היא ממש לפני תחילת המהפכה בתוניסיה שהציתה את כל רעידת האדמה שמערערת את כל העולם הערבי עד היום. בחורה צעירה סיימה את לימודי הרפואה שלה, אבל אין לה עניין בעבודה בשטח אותו למדה. במקום זאת, התשוקה שלה היא הופעות ויצירה במסגרת להקת הרוק שבה היא חברה. אבל התקופה היא של דיקטטורה, מסורת לוחצת, ושוטרי חרש. עוד מעט המהפכה תגיע, אבל האם הקול הנשי הבטוח הזה יספיק להישמע?

הסרט נדמה מלא תשוקה, אנרגיה, קצב, ויצרים, והוא מסקרן, ועם הפרופיל הבינלאומי הגבוה שלו, גם לו יש סיכוי לא קטן להגיע למועמדות.


עד כאן מקבץ שביעי. יהיו עוד. מקווה שלפחות ייתנו לי לנוח שבת…

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אוסקר שפה זרה 2017: מקבץ שביעי

  1. סלובקיה – מי שרוצה יכול לראות את הסרט בfestivalscope, לא שהייתי ממליץ על זה. כן יש בסרט הזה תהליך מסוים וסיפור, אבל הוא שגרתי למדי ולא ממש מרגש.

    תוניסיה – לפי מה שהבנתי ההודעה על הבחירה הקודמת הייתה מפיהם של יוצרי הסרט ולא ממקור רשמי. ההודעה הרשמית הגיעה שלשלום ובה בחירה אחרת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s