מלך שלי: הביקורת

(שם הסרט במקור: Mon Roi)

אהבה היא מצב לא נורמלי. פסיכוטי אפילו. כי אין הגיון באהבה. אי אפשר באמת להסביר למה את/ה אוהב/ת את מי שאיתך. זה לא הסבר הגיוני. זה פשוט ככה. וההתאהבות היא מצב אנרגטי, ממריץ אדרנלין, מעלה את מצב הרוח לרמות לא רגילות, משנה סדרי עולם פרטיים, הופך את החשוב ללא חשוב, את היומיומי לזניח. נדמה שיש רק דבר אחד בעולם, וכל השאר מפריע.

ואז הכל נרגע.

או שלא.

mon-roi-1כלומר, באיזשהו שלב נכנסים ל להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

אוסקר שפה זרה 2017: מקבץ רביעי

עוד 4 ימים עברו מאז פרסום המקבץ הקודם, וכבר נוספו לרשימה עוד 10 סרטים במירוץ הארוך לאוסקר לסרט שאינו דובר אנגלית. בתפריט הפעם: מלחמה, סבל, כאב. סרטים שמחים המדינות שולחות לאוסקר, הפעם בעיקר מהעולם הערבי. ביחד עם הסרטים שכבר נשלחו למירוץ, ועליהם כתבתי במקבצים הקודמים (לרענון: מקבץ שלישי, מקבץ שני, מקבץ ראשון) יש לנו כבר 40 סרטים בתחרות. ועוד כמה מדינות חשובות צריכות להיכנס לחשבון. למשל, צרפת (פראנסואה אוזון החדש?), איטליה ("אש על המים"?, "זרים מושלמים"?, "קיץ" החדש של גבריאל מוצ'ינו שמתרחש בסן פרנסיסקו?), וגם, אהמ, ישראל ("אבינו" הנפלא שאין לו נוכחות בינלאומית, או "שבוע ויום" המקסים, או "סופת חול" הנהדר, או אולי הסרט של רמה בורשטיין?). אז בינתיים, הנה עוד 10 סרטים שנכנסו למירוץ בארבעת הימים האחרונים. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי: להמשיך לקרוא

התפכחות: הביקורת

(שם הסרט במקור: Indignation)

חיי הרגש. אלו שההמון דוחה מעליו כי זה "רגשי", "סיסי", מראה על חולשה. חיי הרגש האלו הם חיוניים. הכרחיים. פטאליים. בלעדיהם אין חיים. לא רק שאין טעם לחיים. בלעדיהם אין חיים, נקודה.

רציני. מאוד רציני. הסרט הזה הוא האמ-אמא של הרציני. מה שהחבר'ה קוראים "כבד". Dead Serious. תרתי משמע. אבל לא הכל רע בסרט הזה.

ובמהלך הסרט חשבתי שאולי וודי אלן היה צריך לביים את הסרט הזה. כי משפחה יהודית עומדת במרכז הסיפור. ויש כאן מאפיינים חמים ואמינים למשפחה שכזו בשנות החמישים של המאה העשרים. אני רק לא בטוח שהמרכיב היהודי הכרחי. גם נוצרים ומוסלמים אוהבים. ואולי וודי אלן היה נותן יותר טעם לנוכחות היהודית בסרט הזה. כי מה שחסר בסרט הזה, בצורה כרונית ממש,  הוא הומור.

indignationכי נדמה שהסרט הזה מתנהל ב להמשיך לקרוא

סאלי: הביקורת

(שם הסרט במקור: Sully)

"אלו החדשות הכי טובות שהיו לנו כבר הרבה זמן. במיוחד בכל מה שקשור במטוסים…"

היום ה-11 בספטמבר. וזה לא מקרה שבסופ"ש שבו אנחנו נזכרים באירועי התאריך הזה לפני 15 שנה, בפיגוע הטרור הגדול ביותר שהיה, זה לא מקרה שעכשיו גם עולה למסכים סרטו החדש של קלינט איסטווד שמתייחס למאורעות אותו יום ארור ב-2001. הסרט אמנם מתאר אירוע שהתרחש ב-2009, אבל הצל של פיגוע הטרור המפלצתי הזה מ-2001 כל הזמן מרחף, אבל זה כל מה שהוא בסרט הזה, צל. לא משהו מוחשי.

סרט קצת משונה, "סאלי". מצד אחד הוא בודק עד כמה הטראומה של ה-11 בספטמבר עדיין חיה בנפש האמריקאית גם היום, 15 שנה מאז אותה התקפת טרור איומה, והוא עושה את זה בלי הרבה עדינות או רמיזות. לא רק שהציטוט מתחילת הפוסט ממש נאמר בסרט, אלא שמטוס אכן מתנגש בבניין בניו יורק, בסיוט שגיבור הסרט חווה. פעמיים.

sullyמצד שני, איסטווד לא לוחץ, ובעצם לא מייצר בכלל נראטיב או דמויות שיש להן איזושהו נגיעה לאותה טראומה ידועה, כך שהאין-סיפור של הסרט עובר לי מעל הראש. יש כאן כאילו רפרנסים לסרטים אחרים, טובים יותר להמשיך לקרוא

אוסקר שפה זרה 2017: מקבץ שלישי

5 ימים עברו מאז הפוסט הקודם בנושא, וכבר נוספו עוד 10 סרטים למירוץ על האוסקר בשפה שאינה אנגלית. במקבץ הפעם הרבה סרטים לא מאוד מעניינים, אבל כמה שכן, מתוכם לפחות אחד שנראה לי מועמד מרכזי לזכיה, או לפחות למועמדות. ומצד שני, ביחד עם הסרטים שכבר נכנסו למירוץ, ועליהם כתבתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני) יש לנו כבר 30 סרטים במירוץ, ועוד כמה עשרות שאמורים להצטרף בשבועות הקרובים, כך שהדרך עוד ארוכה.

אז הנה פירוט על הסרטים שהצטרפו למירוץ על האוסקר הנכסף בימים האחרונים. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

להמשיך לקרוא

לא לנשום: הביקורת

(שם הסרט במקור: Don't Breathe)

רוטווילר. כלב גדול. אכזרי. קטלני. בוא נראה אותו קורע לגזרים מישהו. מה, לא כיף לכם לראות כלב הורג בן-אדם? טוב, אז סתם איש עיוור תוקף בפטיש בחור צעיר שפרץ לו לדירה. מה, לא מספיק? אז יש גם בחורה. בואו נראה איך הוא מתאכזר גם אליה. איזה כיף, יש סרט אכזרי בסביבה. בואו נלך לראות.

אה, לא בא לכם לראות סרט עם הרבה-הרבה דם, וכיף-חיים של אכזריות אנושית אינסופית? למה? כל אמריקה הולכת עכשיו לראות את זה. ואפילו הטריילר טוב. אבל הסרט לא. באמת שלא. ממש שנאתי אותו.

dont-breatheכי אין כאן תסריט. יש סיטואציה. יש התחלה של משהו. אבל אין כאן באמת פיתוח דמויות, או מערכות יחסים, או איזשהו סיפור. הקטע הזה, ש להמשיך לקרוא

אומריקה: הביקורת

זה סרט מתסכל, ה"אומריקה" הזה. מתסכל כי החצי השעה הראשונה שלו מקסימה, ויפהפיה, ומרגשת. ואז הסרט עובר פאזה. הופך להיות מדכא. וחסר קצב. ומשהו בו מת. למזלו, אני כבר הייתי איתו בגלל התחלה המלהיבה, אבל לא יכולתי להשתחרר מההרגשה שמה שהתחיל טוב פתאום איבד מומנטום.

umrikaאולי מה שמשאיר את "אומריקה" בחיים בכל זאת היא העובדה שזה להמשיך לקרוא