הגל: הביקורת

(שם הסרט במקור: Bølgen)

לקח לי זמן להתביית על הסרט הזה, אבל גם כשנכנסתי סוף סוף לאולם הקולנוע לראות אותו, עשיתי זאת בהיסוס. כי סרט אסונות, שזה מה שהבטיחו לי, הוא לא החומר שאני אמון עליו. לראות הרס והיסטריה, ואיזשהו מישהו שרק רוצה להציל את אשתו כשמאות מסביבו מתים – אלו לא הסרטים שאני הולך לראות בדרך כלל. ומצד שני, הסרט הזה לא מגיע מהוליווד. הוא מגיע מנורבגיה. בד"כ עושים שם דברים עם מחשבה. ומצד שלישי, לא כל סרט שלא דובר אנגלית הוא אוטומטית איכותי. מצד רביעי, זה הסרט שהיה נציג נורבגיה בשנה שעברה לאוסקר. אולי בכל זאת יש בו משהו.

ומהצד שאחרי הצפיה…מדובר לטעמי בחצי סרט משובח למדי. ובחצי שני לא כל כך.

bolgenכי מה שקורה בד"כ בסרטים שכאלו הוא המחשבה על האפקטים. ההרס. על תצוגת הכוח הקולנועית. והנשמה, האנשים, נשכחים ונזרקים הצידה. בחצי הראשון של "הגל" מתגלה שיש לו נשמה. הרבה נשמה. למעשה, אני חושב שעל זה הסרט. רואר אוטאוג (ככה קוראים לבמאי) לוקח את הזמן שלו, בונה מתח בעריכה נהדרת בקצב מדוד, בשילוב מוסיקה מדויק, ועם תסריט שהוא אולי לא מקורי, אבל יש בו מספיק זמן ודמויות כדי שיהיה אכפת לי ממה שקורה להן ברגע שהאסון מגיע. הדמות הראשית מפגינה הרבה אכפתיות. יש לה לב רחב. נשמה אנושית. למעשה, בסצינה לכאורה זניחה בהתחלה, הבת הקטנה שלו שואלת אותו מה זו נשמה. והתשובה היא מה שרואים בסרט. מול איתני הטבע הכל כך כוחניים עומדת המחשבה האנושית המקורית, ההקרבה, הרצון לעזור למי שאפשר כמה שאפשר (כמובן לקרובים אליך קודם, אבל לא רק), והתושיה בעת צרה. כל החלק הראשון של הסרט, ההכנה לקראת מה שיבוא, הפחד ממה שיקרה, הכל מבוים, משוחק, ערוך נהדר כך שלמרות שאני יודע שזה אמור להגיע, אני יושב במתח על קצה הכסא, וממש חרד לגורל הדמויות שעל המסך (ואגב, שלא כמו בסרט הוליוודי רגיל, חלק מהדמויות מת בסרט. וחלק לא).

ואז מגיע הגל. ותצוגת התכלית הקולנועית מרשימה מאוד לא רק בגלל איכות האפקטים, אלא בגלל מה שקורה עם האנשים שנמצאים בתוך הסערה הזו. לסרטי אסונות בד"כ אין נשמה. ב"גל" יש.

אבל מעט אחר כך הסרט מת. כי עד עכשיו היה לנו סיפור על מה עושים אם וכאשר יגיע הגל. ועכשיו הוא הגיע, הרס, שבר, הרג חלק, ועכשיו מה?

עכשיו צריך ללכת להציל את מה שנשאר. אבל אין כאן שעון מתקתק. אין כאן מתח, חרדה, ציפיה ממה שיקרה. אין כאן תנועה. יש כאן סרט שנעצר בחריקת בלמים, והוא עומד במקום עד סופו. יש בחלק הזה את גיבור הסרט מנסה להציל את משפחתו שנמצאת אמנם בסכנת חיים במקום אחר, אבל אחרי שהגל היה והלך, כבר אין כאן את אותה התרגשות ממה שהולך להגיע. כי כבר ראינו את הנשמה האנושית בפעולה, וזה היה מרגש, מלהיב. כל החצי השני של הסרט הוא חזרה על מה שכבר ראינו, רק עם הרבה פחות קצב ואדרנלין.

אז יש כאן סרט לא רע בכלל. אפילו משובח למדי. בחלקו. ובחלקו השני פחות. אבל גם אם תראו רק חצי סרט (החצי הראשון), זה שווה את מחיר הכרטיס.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s