נפלאות החושים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Le Goût des Merveilles)

סרט עם הרבה פוטנציאל, הסרט הזה. הרבה פוטנציאל שלא מנוצל. חבל.

כי יש בסרט הרבה מאוד רגעים של קסם. של טעימת הטבע. כי זה הסרט: הרבה רגעים של הפניית תשומת הלב לדברים הקטנים שמרכיבים את התמונה הגדולה. כי הרי אנחנו כל כך עסוקים כל הזמן בשיגרה, בצרות שלנו, בחובות, בעבודה, במערכות היחסים, עד שאנחנו לא עוצרים לראות את היופי שבעולם הזה. ויש כל כך הרבה. והנה מגיע "נפלאות החושים", ויש בו אינספור סיקוונסים של צפיה בעשבים, בנמלים, בעננים, צפיה מלמטה, בגובה דשא, והכל מלווה בצילום מלטף, באור שמש מחמם, במוסיקה מתוקה ונהדרת. סרט ממש יפה.

gout-des-merveillesרק דבר אחד מרכזי שכחו שם היוצרים של הסרט הזה: החושים. הרי כל היופי הזה שבטבע, אם החושים האנושיים לא קולטים אותו, אז מה זה שווה. ושתי הדמויות שנמצאות במרכז הסרט הזה הן, אפעס, לא מפותחות מספיק. אנחנו לא חווים איתן את כל היופי הזה.

כי הבחור הזה, למשל. סוג של פורסט גאמפ שכזה. אדם עם מגבלות. אבל הוא מונוטוני. הוא מדבר כל הזמן באותה אינטונציה. הוא לבוש כל הזמן אותו הדבר. הוא לעולם לא ישן, או עייף, או משנה משהו במצב רוחו. וגם כשהוא מזיל דמעה, נדמה לי שזה יותר תוצאה של המצב המיוחד שלו, ולא תגובה שלו למשהו שקרה. מונוטוני. והאשה – טוב, היא יותר מציאותית (וירז'יני אפירה המקסימה, שבאמת משתדלת כאן להפיח חיים בתסריט לא מפותח מספיק), אבל גם כאן – כל הצרות שנופלות עליה סובלות מתת-תזונה תסריטאית. בעלה שנפטר – אין באמת מידע על היחסים ביניהם, ועל הצער הגדול שפקד אותה עם האסון. הבעיות שיש לה עם הבנק – מה בדיוק קרה שם, ואיך אפשר להציל את המצב. הגבר הזה שרוצה אותה – מי הוא בכלל, ומה ההסטוריה ביניהם. הילדים – איך הם חוו את אובדן האב, איך זה השפיע עליהם ועל מערכת היחסים עם האמא. ועוד כהנה וכהנה פרטים שהיו נותנים ספציפיקציה לדמות הזו, למשבר הפרטי-ייחודי שלה, ועל הדרך שבה היא מגלה את נפלאות החושים דרך הבחור החדש והמיוחד שהיא פוגשת.

מה גם שהתסריט מוסיף עוד זוית מיותרת והיא הסיפור הקטן וה(גם הוא)לא מפותח בהשתתפותה של היאם עבאס. סתם חרב גדולה שעומדת מעל הראש ומאיימת ליפול. מיותר. זה לא סוג כזה של סרט. סתם זוית מעיקה של הסרט.

והבמאי כנראה הרגיש בחוסר בבניית עומק לדמויות, ולכן הוא נדרש, 3 פעמים במהלך הסרט, ברגעים דרמטיים קריטים, לתעלולי ערבול סאונד ועריכה הסטרית יותר מהרגיל, כדי לנסות ולהעביר את מה שעובר על הגבר המיוחד הזה. אם לתסריט היה מספיק בשר, אם הדמויות היו מוגדרות בצורה יותר מדויקת, אז כל הטריקים האלו היו נזנחים, והיינו מרגישים את המשבר לבד, בלי צורך להדגיש אותו.

יש לא מעט רגעים בסרט שבהם לא קורה כלום. הטבע נחווה כאן בעוצמה שקטה. וזה נחמד. אבל הוא לא עובר דרך הדמויות, דרך החוויה שלהן, אלא בצילום ובמוסיקה ובעריכה, יפים כשלעצמם, אבל חסרים תוקף דרמטי כלשהו. ולכן זהו אולי סרט נעים, אבל מפוספס, זניח, ונשכח. חבל.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s