פסטיבל חיפה 2016: אנטנה

לא הבנתי את הסרט הזה.

antena-posterכלומר, כן, בטח שהבנתי. הסיפור ברור ונהיר. הוא אפילו ערוך טוב (שירה ארד, העורכת זוכת פרס אופיר על "אבינו". עוד שבועיים על המסכים!), מצרף את כל חלקי המשפחה הזו לכדי סיפור אחד הומוגני ונהיר. הסרט הזה נדמה מושקע ויש לו לוק עשיר. הכל ממש בסדר בסרט הזה, על פניו. אבל לא הבנתי אותו.

אריק רוטשטיין הוא שם מוכר בתעשיה. יש לו ותק של עשרות שנים בעשייה טלויזיונית. "אנטנה" הוא סרט הקולנוע הראשון שלו. ולא הבנתי על מה ולמה הוא יצא להרפתקאה הזו. דווקא עכשיו, דווקא עם הפרויקט הזה. מסתבר שטלויזיה וקולנוע הם, עדיין, חיות שונות לגמרי. כי בכל מה שקשור בבימוי שחקנים וצילום, יצירת עולם, הכל עובד ב"אנטנה" טוב מאוד, באדיבות עבודה יעילה של בימוי מקצועי. אבל בכל מה שקשור למשמעות הגדולה יותר, לדבר הזה שהדליק את רוטשטיין מלכתחילה, הניצוץ הזה שהביא אותו ליצירת הסרט הזה בכלל – זה נותר לא ברור.

כי, ראשית, להחזיק צופים למשך שעה ברוטו (כולל פרסומות) לא שווה ערך להחזיק צופים במשך שעה וחצי נטו באולם קולנוע חשוך. כי רוטשיין כושל, בראש ובראשונה, בקביעת הטון של הסרט שלו. האם זו קומדיה מטורפת על משפחה לא מתפקדת? האם זו דרמה על גברים במשבר? על קצין צבא שלא מצליח לסדר את העניינים בבית, על אח שלו, שמפתח ציפיות ורומן עם סטודנטית שלו, ועל אח שלישי, בטלן וסטלן, שנדרש פתאום לאחריות כשחברתו הגרמניה נכנסת להריון? ויש גם את האבא המזדקן, שמשוכנע שהשכן שלו מפזר קרינה קטלנית באמצעות האנטנה שהופיעה על גגו ויוצא למלחמה נגדו. דרמה או קומדיה? או אולי סרט מתח (כפי שדקת הפתיחה מנסה לרמוז)?

לא זה, לא זה, וגם לא זה. לרגע אין כאן התבייתות על סגנון שיחזיק את כל הדמויות האלו יחדיו, יסחוף אותי לתוך עולמן, יגרום לי להתעניין בהן, ירגש אותי במשבריהן ובנצחונותיהן. ונובע מכך, שלא הבנתי את התסריט הזה, לאן הוא רוצה להגיע. האם יש כאן נסיון של אמירה על מקורות האלימות הישראלית? לא הבנתי לאן הסרט הזה חותר. יש אזכורים של השואה (האב הוא ניצול), ואין ספק שזה לא מקרה שהחברה של הבן הצעיר היא גרמניה, אז למה שואל האב את קצינת המשטרה האם היא "מרוקנית"? מה זה קשור? האם זה שהיא "מרוקנית", כלומר שהוא, האירופי אשכנזי, עבר את השואה בגוף ראשון והיא לא – האם זה נותן לו זכויות יתר? האם מותר לו כן להגיב באלימות לפעמים בגלל השואה (ודרך אגב, מכת הפטיש שהאשה חוטפת היא רגע מחריד מדי בסרט, אבל הרגע הזה עובר כאילו כלום. היה ונגמר. פוף. לא מבין את הסרט הזה). הבן הגדול הוא קצין בצבא. צבא מפעיל אלימות. הבן שלו מסולק מביה"ס בגלל אלימות. נו, אז מה? מה הסרט הזה רוצה לומר על האלימות הישראלית?

יש כאן מיש-מש של סצינות, כולן משוחקות טוב ע"י צוות שחקנים נרחב, ומצולמות טוב ע"י גיורא ביח, ואפילו ערוכות בקצב טוב, אבל הסך הכל של הסרט הזה לא מצטבר לשום דבר מעניין או ברור. סתם סרט.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s