פסטיבל חיפה 2016: גובה החובות

(שם הסרט במקור: Коллектор)

אז הנה מגיע אלינו פסטיבל חיפה 2016. וכבר הסרט הראשון שאני רואה בפסטיבל הוא סרט שכזה שהיה שווה להצפין בשבילו. כי סרטים כאלו לא תראו בשום מקום אחר. ולמרות שכדי להנות מהסרט צריך לתת לסרט הזה קצת הנחות, וצריך לותר על הסצינה האחרונה, כי היא קצת מוגזמת מדי – עדיין, "גובה החובות" הוא תענוג מרוכז של וירטואוזיות קולנועית מרהיבה, מרתקת, סוחפת, ואפילו קצת מרגשת. סרט נהדר.

אז מה יש לנו?

שחקן אחד. פחות או יותר לוקיישן אחד. ערב אחד. רק כמה שעות. טלפון אחד. בלו תות' אחד. ועלילה פשוטה: גובה חובות קר רוח וזחוח. הוא עובד בשביל בוס מפוקפק, משתמש בתרגילים מתרגילים שונים כדי לשכנע, ללחוץ, להכריח אנשים לשלם את חובם לאלו שהלוו להם כסף. והנה, עכשיו, הערב, הוא עומד ליפול קורבן לתרגיל שמישהי שנפגעה ממנו בעבר עושה לו. וזהו. זה כל הסרט. במהלך הערב, גובה החובות הזה ינסה את כל התרגילים שהוא מכיר (והוא מכיר הרבה) כדי לגלות מי זאת בכלל שהורסת לו את החיים, למה, ומה הוא יכול לעשות בקשר לזה.

kollektorובמהלך הערב הזה הוא יהפוך מאדם קר, ציני, אטום לכאבם של הזולת לאדם אמפטי יותר, מקשיב יותר, אכפתי יותר. והתסריט של הסרט, למרות כמה קיצורי דרך שאפשר בקלות לומר שהם קצת לא הגיוניים, יש בו מחשבה וכוונה. אפילו סיפור משני עם מרפאה וטרינרית וכלב שנדרס, למרות שהוא לכאורה סיפור שקוף שבא לשקף את השינוי ביחס של הגיבור לחיים, גם בסיפור הזה יש כוח למוטט בהדרגה את חומות הציניות שלי, ולגרום לי להתרגש.

אבל הסרט הזה בעיקר הוא מופע יחיד של שחקן וירטואוז. קונסטנטין קבנסקי. הדרך שבה הוא מחזיק את הגוף שלו מרשימה, מעבירה לבדה את השינוי מזחיחות לאכפתיות. הדרך שבה הוא מתנייד בחלל הופכת איטית יותר ככל שהסרט מתקדם, אבל הוא לא נשבר לגמרי, לא הופך את הסרט לבכייני. יש משהו אמין, מרתק באיש הזה, כך שלמרות שהוא לא ממש ישר דרך, אפכת לי ממנו.

וצריך לומר שהעריכה והצילום של הסרט הזה, בניצוח הבמאי הטירון אלקסי קראסובסקי (הסרט הראשון שלו!), מרשימים וסוחפים, מונעים מהסרט להפוך לתיאטרלי. הקצב מהיר. הצילום משוכלל, בתנועה. העריכה כמעט קליפית, אבל יודעת גם לעצור, להרגע, ליצור פאוזות דרמטיות אפקטיביות.

אז אולי הסצינה האחרונה ממש היא מכה אחת יותר מדי, אבל אולי גם לא. וזה נסלח. כי המסקנה של הסרט היא פסימית בסופו של דבר: הרי במהלך הסרט (הלא ארוך הזה. רק 75 דקות), הגיבור שלנו יעבור שינוי. יהפוך לאדם חם יותר, אכפתי יותר, רך יותר, אוהב יותר. אבל אולי העולם שבחוץ, אין בו מקום לאנשים כאלו? אולי העולם עצמו הוא קר וקשוח, והוא זה שהופך אותנו לחיות טרף שכאלו?

מחשבות נוגות שבאות בעקבות סרט מהנה, מרגש, סוחף, וחד פעמי. ורק בפסטיבל חיפה. מאוד כדאי לראות.

הקרנה נוספת:

23/10. מומלץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s