פסטיבל חיפה 2016: מוכי ירח

(שם הסרט במקור: Moonwalkers)

אם אתם קצת מעל גיל 40, כמוני, אתם בוודאי זוכרים את "זהו זה". השידורים החוזרים בערוץ 23 שרצים עד היום עושים עוול לתוכנית ההיא, ששודרה בשידור חי, כי הכל מכווץ וערוך ושואב את החיות ממה שהיה לייב, אבל למי שחווה את "זהו זה" בזמן אמת, יש בזה קצת נוסטלגיה.

"מוכי ירח" נראה כמו סרט של מישהו שהחליט שזה יהיה רעיון מצוין (הוא לא. הוא אידיוטי) לעשות את "זהו זה" – הסרט. כי כבר מהסצינה הראשונה, בויטנאם, אפשר לראות שמדובר בסרט קרטוני, עם תפאורות טלויזיוניות מסכנות, משהו שיכול לעבוד אם אתה צעיר, ותמים, ובטלויזיה, אבל נראה מגוחך וטפשי בקולנוע.

אבל זה היה גם "זהו זה". צעיר ותמים (בטלויזיה החינוכית), והיה בו חן מיידי ישיר וכובש. אז זה גם "מוכי ירח". גרסה קיצונית, מדממת, של תכנית טלויזיה חמודה.

כי גם "זהו זה" לקחה הרבה פעמים משהו מהחדשות והגזימה אותו (הרבה פעמים כדי ליצור סאטירה. מוצלחת למדי). "מוכי ירח" יוצא מתוך סיפור ששמעתי כבר כמה פעמים בעבר: מעין תיאוריית קונספירציה משעשעת על כך שהנחיתה על הירח ב-1969 לא באמת קרתה, והסרטון הזה שכולנו מכירים, ובו נאמרות המילים האלמותיות "צעד קטן לאדם וגו'…" הוא בעצם יצירה של הבמאי הגדול סטנלי קובריק שהוזמנה בסודיות ע"י הממשל האמריקאי כדי לנצח את הרוסים במירוץ לירח. אז זוהי גם נקודת המוצא של "מוכי ירח", אבל מכאן הסרט הופך לקומדיה פסיכית, מטורפת, מצחיקה מאוד לרגעים, שמתוסרטת נהדר, אבל עשויה בסוג של לואו-באדג'ט טלויזיוני לא ברור, ועם זאת, בגלל שיש לו חן וכוונה טובה, אז אני הולך עם זה בכל זאת ולמרות הכל.

moonwalkersכי, מצד אחד, סוכן הסי.איי.איי שבמרכז הסרט הזה יש לו הזיות שנובעות מהפרעות פוסט טראומתיות משירותו בויטנאם. והסיוטים האלו הם החלקים המביכים שבסרט, כי הם עשוים בצורה זולה ולא רצינית, ואני לא יכול לצחוק עליהם ו/או להתרגש מהם. ובסצינות מסוימות נדמה שהשחקנים היו צריכים לאלתר את הסצינות, אז הם בעיקר עושים את זה בווליום גבוה ולא נעים (האמרגן של קובריק, בעיקר, אבל לא רק). מסתבר שמוני מושונוב ודב'לה גליקמן אילתרו בשידור חי יותר טוב מאשר השחקנים המפורסמים האלו.

ומצד שני, הסרט הזה הוא יותר מסתם שעשוע לא מחייב. הוא מנסה לומר משהו על הרוח הסיקסטיזית. ה"עשו אהבה ולא מלחמה", עשו סמים ותשכחו מהחיים – האם זה בכלל אפשרי? כבר מסיקוונס כותרות הפתיחה הצבעוני והטריפי הייתי צריך לדעת לאן הסרט הזה לוקח אותי – להומאז' לרוח הסיקסטיזית. אז כן, האלימות הקיצונית המבצבצת כאן לרגעים – היא נחוצה מאוד לסרט, כי היא הניגוד המוחלט של הטוטאליות של הרוח הצעירה של שנות ה-60. וזה לא סתם נמצא כאן כדי לכייף. "מוכי ירח" בודק את הטוטאליות של האמונה באהבת האדם של ילדי הפרחים אל מול הטוטאליות של האלימות הקשה שבעולם האמיתי (או הזה שהרבה פעמים מייאש אותנו בכך שהוא גורם לנו להאמין שהוא אמיתי, אבל אולי האהבה תנצח בסוף?). והסרט הזה, למרות העוני המובחן שבו, בכל זאת זורם בנעימים, משעשע, לרגעים מצחיק בקול רם, והלב שלו במקום הנכון.

אז עם כל הטוב והלא טוב שבסרט הזה, יצאתי ממנו סלחן בסופו של דבר. כי כן, ככה לא צריך להיראות סרט קולנוע. אבל יש הרבה כוונה והרבה רוח טובה בסרט הזה (והוא גם די מצחיק), אז בסך הכל די נהניתי ממנו.

הקרנה נוספת: ב-20/10.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s