פסטיבל חיפה 2016: מלחמת 90 הדקות

רעיון נחמד יש לסרט הזה: לספר את הסיפור של הסכסוך הישראלי פלסטיני דרך פריזמה משועשעת, שתראה כמה מגוחכות כל המלחמות כאן. אבל השיטה שבה נוקט אייל חלפון הבמאי ניתקה אותי מהסרט כבר בדקות הראשונות שלו.

הסרט מוגש בצורה שהיא כאילו דוקומנטרית. הצילום תזזיתי, ויש בו הרבה 'טעויות' צילום (מכוונות, מן הסתם). אבל לא הבנתי מי זה האדם שמצלם את הסרט ה"דוקומנטרי" הזה. האם הוא ישראלי? פלסטיני? הרי אין כאן אפשרות לגישה נייטראלית. והרי האיש שמאחורי המצלמה לפעמים גם שואל את הדמויות שאלות ישירות, מראיין אותם. והם מדי פעם מדברים למצלמה, מתייחסים אליה. איך יכול להיות שבמצב כל כך נפיץ, שבו משחק כדורגל אחד קובע גורל של אומה שלמה, במצב כזה אף אחד לא יתהה על הזיהוי הפוליטי של הצלם-מראיין שמראה לנו את כל הסרט, בעצם?

90-minute-warאז ככה התנתקתי מהסרט כבר בדקות הראשונות שלו. אבל גם אם ננסה רגע ללכת עם הקונספט שלו, יש כאן הרבה פספוסים דרמטיים: למשל, יש לסרט 2 התחלות, אם לא יותר. הסרט לא לוקח את הזמן שלו, לא מסביר איך התקבלה ההחלטה הזו, להכריע את גורל הסכסוך הישראלי-פלסטיני במשחק כדורגל. זה נאמר כבר בשניה הראשונה של הסרט, דרך פנייה לדמות הנייטראלית, הפורטוגזי (1). ואז יש מונטאז' של תמונות מתוך ההסטוריה המלחמתית שלנו, מלוות במוסיקה קלילה ומרנינה (אחלה מוסיקה יש בסרט הזה) (2), ואז שוב הסבר על הסיטואציה, הפעם מפי כתב טלויזיה בירושלים (3). בשביל מה זה טוב?

הלאה. הסרט הזה אמור לבנות מתח לקראת המשחק הגורלי. אנחנו מתחילים בערך חודש לפני המשחק. במהלך הסרט הייתי אמור להרגיש את הלחץ הגובר של שעון החול המתרוקן. הייתי אמור. זה לא קיים. אין כאן בניית מתח בכלל. יש כמה אפיזודות שאמורות להיות משעשעות (מה מעמדם של ערביי ישראל בכל הסיפור הזה?), אבל אין בסרט את הקונטקסט של הזמן ההולך ואוזל לקראת המשחק.

ויש את שני השחקנים הראשיים. נורמן עיסא שוב מרשים מאוד בתפקיד יושב ראש ההתאחדות הפלסטינית – סמכותי שמחזיק פסאדה ממלכתית, אבל גם יודע להראות את מה שהוא מרגיש מתחת להעמדת הפנים (עיסא הספיק לזכות בפרס אופיר מוצדק מאוד על הסרט הזה כבר בשנה שעברה. השנה שלפני הקטסטרופה ע"ש מירי רגב). איבגי, בתפקיד הישראלי המקביל, לא מפגר הרבה אחרי עיסא, שותף שלו לכמה קרבות של רפליקות משעשעות. אם יש כמה רגעים שבכל זאת הצחיקו אותי בסרט הזה, זה רק בגלל הדו-קרב המילולי של איבגי ועיסא, שבנוי בקצב מסחרר, וניכר ששני השחקנים האלו נהנו לעבוד יחד.

אבל הסרט, כמכלול, לא עבד עלי, כי הבניה הדרמטית שלו קלוקלת, והסגנון הקולנועי הכאילו-דוקומנטרי המוחצן שלו לא ברור. מה גם שבסופו של דבר, זה סרט פחדני שלא באמת אומר משהו משמעותי, אלא יותר נמנע (ע"ע הסוף המאכזב). סרט מפוספס מאוד לטעמי, "מלחמת 90 הדקות".

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פסטיבל חיפה 2016: מלחמת 90 הדקות

  1. היית עדיין בכתיבה שלך כי זה סרט פשוט איום ונורא על גבול ה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s