פסטיבל חיפה 2016: אני, אולגה הפנארובה

(שם הסרט במקור: Já, Olga Hepnarová)

טוב, זה סרט די בלתי נסבל.

הסרט הזה אמור לנסות להסביר לי את הפסיכוזה של בחורה צעירה שנהגה ברכב ישר אל תוך אנשים שעמדו על המדרכה מתוך מטרה ברורה לפצוע ולהרוג (סיפור אמיתי שהתרחש בצ'כוסלובקיה בתחילת שנות ה-70). הסרט הזה אמור. אבל כבר מהסצינה הראשונה הבנתי שיש פה משהו לא בסדר. הבחורה מנסה להתאבד ומקיאה בשירותים. היא יוצאת מהשירותים, נכנסת לחדר השני. המצלמה נשארת בחדר הכניסה הריק. ונשארת. ונשארת. שום דבר לא קורה. שום קול אינו נשמע. חדר כניסה ריק של בית צ'כי טיפוסי בשנות ה-70 (בשחור לבן, אגב). אחרי ה   ר   ב   ה זמן יוצא גבר מבוגר מהחדר ונכנס לחדר ממול. קאט.

ja-olga-hepnarovaאלו הן החלטות הבימוי התמוהות של הסרט הזה: הסצינות ארוכות מאוד, ארוכות מדי, עד כדי אורך ממש מביך (במיוחד סצינות הסקס. ויש לא מעט סקס ועירום כאן), אבל אז הן נחתכות ולא הבנתי למה הן היו כל כך ארוכות, ואם כבר ארוכות, למה הן נחתכות דווקא כשאני כבר מסתנכרן לכוונה להאריך את הרגע. לפעמים הסצינות האלו נמשכות בשוט אחד, ולפעמים יש שימוש בחיתוכי עריכה מרובים. לחלק מהסצינות יש התחלה ואין סוף, לחלק יש סוף ואין התחלה. אני מניח שלאולגה הפנארובה היו גם כל מיני פרטנרים סקסואלים שהסרט דילג עליהם, אבל הוא כן מראה מפגשים עם גברים זרים בפאבים (שותים ביחד. אולי היא שכבה איתם אח"כ. אולי לא). ויש כמה סצינות לסביות. לפעמים עם מישהי שיש לגיבורה הכרות קלה איתה. לפעמים עם מישהי שהיא פגשה במקרה. ויש אחת שאיתה מתחיל משהו שהסרט מבקש לתאר כסיפור אהבה. אבל לא אהבה ולא כלום. קצת סקס (ארוך מאוד ומביך למדי), וזהו. פוף. נגמר. אז בגלל זה אולגה שלנו הופכת לרוצחת פסיכופטית?

בקיצור, חוסר הקוהורנטיות של הבימוי יוצר מהר מאוד ריחוק שלי מהדמות הראשית, ואני לא מצליח להיכנס לראש שלה. היא טוענת שכל העולם ואחותו מתאכזר אליה, והיא רוצה למות, אבל היא עושה את זה בצורה מתוחכמת – היא תנקום בעולם האכזר, ותקבל על זה עונש מוות. אבל המשפט הזה נשאר ברמה ההצהרתית, ואני לא מרגיש את התסכול של הגיבורה בגלל הקור של הבימוי, וגם בגלל המניירות של השחקנית שמושכת את כתפיה בצורה משונה, ומעשנת את הסיגריה בצורה לא טבעית, כמו מישהי שמעשנת סיגריה ראשונה, רק שהיא מעשנת בלי סוף בסרט הזה.

ולקראת הסוף, כשלוקחים אותה לחבל התליה (ולמען האמת, גם בסצינה אחת בודדת בהתחלה), היא פתאום מתחילה לצעוק, ולצרוח, ולבכות. אחרי שכל הסרט היה קר ומנוכר, היא פתאום רוצה שאני ארגיש אמפטיה אליה?

זה לא עובד. וכל זה יוצר סרט די בלתי נסבל.

הקרנה נוספת, למי שבכל זאת רוצה:

ביום ראשון, ה-23/10.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s