פסטיבל חיפה 2016: שיר אהבה

(שם הסרט במקור: LoveSong)

אני אוהב אותך בגלל שאני אוהב אותי/ אני פותר את בדידותך ואת את בדידותי

לכאורה זה נראה כמו קלישאה של סרט סאנדאנס סטנדרטי. סרט מהחיים, עם הרבה דיאלוגים ומעט דרמה. למעשה, זה כל מה שטוב ולא טוב בו.

lovesongכי כן, מדובר בסרט מהחיים. שתי בנות בגיל ה-20+/30- מדסקסות את החיים. זה, פחות או יותר כל מה שיש בסרט. אז זה יכול לשעמם חלק מהקהל, זה שאין לו ממש סבלנות. והאמת שהחסרון הגדול של הסרט הוא חוסר היכולת שלו לתחום את האין-סיפור שלו במסגרת זמן שתיתן לו קצת דחיפות, קצת רלוונטיות מעבר למערכת היחסים המיידית שמול העיניים. כי הסרט הזה מחולק לשניים: סוף שבוע אחד של בחורה שבן זוגה נסע בענייני עבודה, והוא מתעכב רחוק ממנה, משאיר אותה לגדל את הילדה הקטנה שלהם לבד. והחברה שלה, שבאה לבקר אותה, וממלאת לה את הזמן הזה. והחלק השני, שמתרחש שלוש שנים לאחר מכן, בחתונה של החברה שפעם באה לבקר, ועכשיו היא מתחתנת.

הילדה הקטנה הזו היא הלב של הסרט. כי אין באמת אפשרות לביים ילדה בת 3. כי היא ילדה. בסופו של דבר היא תגיד ותעשה מה שהיא רוצה, לא מה שכתוב בתסריט. וכל האינטראקציה בין הילדה החמודה הזו לבין שתי המבוגרות (אמא שלה וחברה של אמא שלה) יוצרת רגעים אמיתיים מקסימים, יפהפיים, מרגשים, שבתורם מעניקים את חותמת האוטנתיות לסרט ולסיטואציות שהוא בונה. בחלק השני של הסרט הילדה הקטנה (עכשיו היא כבר בת 6) די נעלמת מהשטח, והסרט נדמה כאילו קצת נמשך מדי, ועדיין, יש בו הרגשת מציאות מספיק חזקה כדי לרגש ולקרב אותי לשתי הדמויות האלו.

ושתי הנשים האלו מביאות איתן הבנה כאילו סותרת, אבל קיימת ואמיתית: הבנה שדברי האהבה שאנחנו אומרים ועושים, הצהרות האהבה, החיבוקים, הנשיקות, הלטיפות וכן, גם הסקס, כל אלו הם מעשים שנעשים מתוך הצורך שלא להיות לבד. כמו הציטוט מתוך השיר של "החברים של נטשה" שפותח את הפוסט הזה, יש משהו כמעט ציני בכל דברי האהבה שאנחנו עושים. אבל כל זה לא אומר שרגעי האהבה האלו אין בהם אמת. שמעשי האהבה האלו לא נעשים מתוך אהבה אמיתית. והילדה הקטנה הזו מעניקה את חותמת האוטנתיות לסיטואציה הכאילו מנוגדת הזו.

כי האשה הזו כלואה בנישואים ללא אהבה. והנה מגיעה החברה ומעניקה לה אהבה. לסוף שבוע בודד, לרגעים בודדים, ובכל זאת, זה שם, וקיים, ואמיתי. 3 שנים לאחר מכן החברה מתחתנת. אוהבת גבר אחר. נכנסת בברית נישואין אל מול עיני אלהים. אבל זכר מעשה האהבה ההוא, במשך הסופ"ש ההוא, עולה שוב. האהבה הזו עדיין קיימת. האמת היא, המציאות היא, שאהבה רומנטית, גדולה, מהסרטים, נשארת שם, ברומנים הגדולים, בפנטסיה. בחיים האמיתיים אנחנו אוהבים במנות קטנות. אוהבים באמת, אבל חיים שיגרה בשאר הזמן. מה שלא אומר שרגעי האהבה האלו שאנחנו גונבים הם לא רגעים אמיתיים.

וכך סרט שאולי חסרה לו דחיפות, חסר לו מימד של זמן, ואולי הוא קצת נסחב לרגעים, ועדיין יש בו קסם, והרבה לב, ואהבת אדם, ואהבת חיים, ותובנה מרירה מתוקה על המציאות של אנשים במאה ה-21. סרט מקסים שכדאי לראות.

הקרנה נוספת: ב-23/10.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s