פסטיבל חיפה 2016: הלילות של זאיינדה-רוד

(שם הסרט במקור: Shabhaye Zayendeh-Rood)

בשנות ה-90 פתאום נכנס לחיינו הקולנוע האיראני. לא היה פסטיבל קולנוע אחד בעולם שכיבד את עצמו ולא הציג סרטים איראנים. גם בישראל התחילו להקרין סרטים איראנים, ונושא הדגל של הקולנוע האיראני היה מוחסן מחמלבאף. סרטים שלו התחילו למלא את בתי הקולנוע של ישראל, ואחרי ש"גאבה" (1996) ו"רגע של תמימות" (גם 1996) זכו לקבלת פנים חמה גם בישראל, המפיצים אפילו הלכו אחורה והביאו לארץ סרטים שהוא עשה לפני כן כמו "סלאם סינמה" (1995) ו"זמן אהבה" (1990). אחרי "ליקוי חמה בקנדהאר" (2001) פרש מחמלבאף אל מאחורי הקלעים, והתעסק יותר בהפקה, ייעוץ, עריכה, וכיוב' לכל סרטי משפחת מחמלבאף (בנותיו ואשתו גם הן מביימות). והנה בשנים האחרונות חוזר מוחסן אל מרכז הבמה. אל פסטיבל חיפה 2016 הוא מביא סרט משוחזר שלו שנמצא בארכיונים האיראנים והוברח משם מכיוון שהשלטונות החרימו אותו. סרט משנת 1990 של במאי נערץ.

zayandeh-roodוהסרט הזה הוא…מוצג ארכיאולוגי. פריט אספנים. אבל לא באמת סרט שעומד בפני עצמו. אם הייתי מנתק את השם מחמלבאף מהסרט הזה, לא בטוח שהייתי מתלהב ממנו.

כי הגדולה של מחמלבאף, בניגוד לכל שאר במאי ארצו (אולי חוץ מקירוסטאמי, שלא כל כך אהבתי) היתה היכולת ליצור קולנוע פיוטי, שיגע ברגש, ובאותה מידה יגיד לי משהו על החיים המיידים שלי. ב"לילות של זאיינדה רוד" המימד הפיוטי כמעט אינו קיים. למעט סצינה יפהפיה אחת של חקירה בבית בכיסוי עיניים, כשהחוקר אינו נראה (סצינה שיכולה להתפרש גם כסיוט שלא באמת התרחש), העשייה הקולנועית של הסרט המוקדם הזה של מחמלבאף נדמית הרבה פחות בטוחה בעצמה. המצלמה זזה הרבה, אבל בתנועות מהוססות. ובכלל, בכל סרטיו הטובים שהוזכרו למעלה מחמלבאף ידע לחקור את גבולות הפריים גם בשוטים סטטיים, אבל כאן הוא מזיז את המצלמה, שזה נחמד, אבל לא באמת בעל אפקט דרמטי (למעט הלוקיישן היפהפה של הגשר שמדבר בשם עצמו). ועם כל הסלחנות לטיפול של הצנזורה האיראנית בסרט הזה, נדמה לי שהמשחק בסרט לא מהמשובחים, ואני לא בטוח מה הסיפור כאן. אמנם, איכשהו, עם כל הקיצוצים של הצנזורה, אין כאן משהו בלתי ברור, אבל גם אין איזשהו חוט דרמטי שמוביל אותי. אז כן, יש כאן מקום לראות את הסרט אם אהבתם או אם אתם מכירים את הקולנוע של משפחת מחמלבאף ושות', אבל אם טרם יצא לכם להכיר את מפעלות מוחסן ובנותיו, אני ממליץ להתחיל עם סרטיו המוקדמים (הפייבוריט שלי הוא "גאבה". סרט צבעוני ומרגש), ולזנוח, לפחות לעת עתה, את "הלילות של זאיינדה רוד".

הקרנה נוספת ב-22/10.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s