פסטיבל חיפה 2016: רכבת לבוסאן

(שם הסרט במקור: Busanhaeng)

ראיתי את "רכבת לבוסאן" ונשארתי בחיים. אבל בקושי. ממש בקושי. שרדתי בעור שיניי.

וואו, זו היתה נסיעה מטורפת ברכבת. מפחיד, ממריץ אדרנלין, מושיב על קצה הכסא, מותח, פוער אישונים, מרשים מאוד.

אבל

צריך לומר גם שהדרמה שיש כאן היא פסיכולוגיה בגרוש. ומצד שני, היא מה שמונעת מהסרט הזה להפוך מסרט טוב מאוד לסרט ממש מצוין. אבל וואו, כמה שהסרט הזה טוב…

train-to-busanעל "רכבת לבוסאן" אני שומע כבר כמה חודשים. הסרט הוא הצלחה אדירה בכל העולם. על סרטי זומבים וזוועתונים אחרים אני בד"כ מדלג. הסרט הזה פרץ את גבולות הנישה, וסחף קהלים מסוגים שונים. הנה, גם אני בנסחפים. כי אני, הרי, לא משתגע על סרטי אימה למינהו. ראיתי מעט מאוד מאלו. אבל גם אני יכול להעריך את מצוינות העשיה ב"רכבת לבוסאן".

כי בד"כ, מהמעט שראיתי, זומבים הולכים לאט למדי. בקבוצות, גוררים רגלים, לאט. לא ב"רכבת לבוסאן". כאן הם רצים במהירות מטורפת, והם קטלניים מאוד. הם נופלים מהשמים (כמעט), ומהקומה השניה, ומכל הכיוונים, והם רבים כל כך, וקטלניים מאוד. כמו כן, תקופת הדגירה של הזומביזציה (המהפך של גבר/אישה מאדם לזומבי אחרי נשיכה) היא קצרה מאוד, לפעמים שניות בודדות. סרט אימה של ממש.

העבודה של הבמאי יון-סאנג הו עם מוסיקה מאוד אפקטיבית, העריכה מהירה, אבל מספיק נהירה כדי להבין מה אנחנו רואים. ויכולת ההמצאה של הקוריאנים מדהימה כל פעם מחדש, וגם כאן. כי הרעיון פשוט: בואו נדחוס אנשים לתוך מקום סגור שנמצא בתנועה, ונטיל עליהם אימה. אי אפשר לברוח. צריך לעבוד עם מוח וגם עם כוח. בהתחלה מבודדים את הזומבים בקרונות מסוימים ואת הבריאים באחרים. ואז נוצר מצב שמחייב מעבר דרך הזומבים. ו-וואו, התחבולות, והמכות, וההקרבה (כי כן, לא כולם שורדים. זה לא סרט אמריקאי פה).

אבל צריך לומר גם שמוסר ההשכל של הסרט הזה הוא ברמה של ילדים שצופים ב"רחוב סומסום". משהו כמו :"יחי שיתוף פעולה", ו"אל תחשוב רק על עצמך". הדרמה בסרט הזה נצלנית (אבא ובת, גבר ואשתו שבהריון, קבוצת ספורט נוער, ביניהם בחור ובחורה מעורבים רומנטית), כי הבניה של הקשרים האלו מאוד רופפת, וכשהאבא צריך להציל את בתו הקטנה, או כשגבר צריך להציל את אשתו – זה פחות נוגע רגשית, ובכלל – בניית הדמויות שטחית מאוד. יש, למשל, דמות אחת של גבר שבאמת דואג רק לעצמו, והוא משקר והוא מתחמן והוא אפילו הורג בכוונה רק כדי להציל את עצמו. אז בסוף קשה לי אפילו להגיב רגשית על גורלו, כי זו לא דמות. זו קריקטורה.

אבל כל אלו לא הפריעו לי להנות מהמתח המטורף, מהמצוינות בעשיה, מכושר ההמצאה הפסיכי והבלתי נגמר של הקוריאנים האלו. סרט סוחף ומאוד מהנה. מומלץ.

הקרנה נוספת – ב-23/10.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פסטיבל חיפה 2016: רכבת לבוסאן

  1. פינגבק: פרק #81 – תומר קמרלינג יושב בחושך – Geekonomy

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s