פסטיבל חיפה 2016: מטלית אבק

(שם הסרט במקור: Toz Bezi)

אז אשה יכולה לחיות בלי גבר, או לא?

לפי הסרט העצוב הזה מטורקיה, התשובה היא לא.

כי גיבורת הסרט היא אשה קשת יום. ממש קשת יום. בסבלנות, בקצב איטי (אולי איטי מדי, אבל לא בצורה משמעותית) עוקב הסרט הזה אחרי אשה שמטופלת בילדה קטנה. היא עובדת כמנקת בתים, ולוקחת את ביתה לכל בית שהיא מנקה. התשלום זעום, ומספיק בקושי לכל מה שצריך. אבל בן זוג אין. כבר בתחילת הסרט הוא עוזב. וכך האשה צריכה לפרנס את עצמה ואת הילדה הקטנה והחמודה שלה לבדה. אהבה ודאגה אמיתית לשלום הילדה יש בשפע (והסרט מקדיש דקות רבות כדי לתאר את הקשר האוהב הזה בין האמא לילדה הקטנה, ואלו רגעיו המרגשים ביותר), אבל לא על האהבה לבדה יחיה האדם. כי צריך לשלם שכר דירה (ובעל הבית מאיים בפינוי בגלל פיגור בתשלומים); וצריך לשלם חשבונות (באיזשהו שלב החשמל מנותק כי לא שולם החוב). וצריך, וצריך…ואין מוצא לאשה עם השכלה תיכונית בלבד לבדה שמנסה בעור שיניה להתקיים.

toz-beziהסרט גם מקדיש דקות מרובות (אולי קצת יותר מדי) לקשר בין גיבורת הסרט לבין השכנה שלה, גם היא עובדת נקיון. יש ביניהן קשר של אחיות, אבל השכנה הזו נשואה. הגבר אמנם בטלן, מובטל, וברור שהאהבה הגדולה שהיתה שם פעם מתה מזמן, ועדיין, זה יותר טוב מכלום. הסרט גם מתעכב על כמה וכמה לקוחות, נשים מבוגרות ועשירות יותר שהנשים שלנו מנקות להן את הדירות. אלו הרגעים שמאריכים קצת את הסרט, פוגעים בקצב שלו. והסרט הזה סובל גם מצילום לא נעים לעין. הצלם מחזיק ברגעים רבים (בעיקר ברגעים קריטיים) את המצלמה על הכתף, והתמונה רועדת מדי, לרגעים בלתי ניתנת לצפיה.

ועם כל החסרונות שלו, הסרט הזה מאוד נוגע ללב, בעיקר באדיבות השחקנית הראשית, אחת בשם אסיה דינצ'סוי. היא מיטיבה להעביר בעיניה, בתנועות גופה, את חוסר האונים, את המלחמה האינסופית שלה לחיות, מלחמה שההפסד שלה כנראה ידוע מראש. כי הסצינה שבה היא מבינה שאין מה לעשות, והחיים של הבת שלה כנראה יהיו יותר טובים בלעדיה היא סצינה קורעת לב. כל האהבה והדאגה הכנה שלה לשלום ביתה לא יספיקו אם היא לא יכולה להכין לה לאכול (כי אין שום דבר במקרר, כי המקרר לא עובד, כי אין חשמל, כי חשבון החשמל לא שולם, כי היא לא מרוויחה מספיק, כי בן זוגה עזב אותה לבד, ופרנסה של אשה אחת בטורקיה לא מספיקה).

אז אולי עריכה יותר מהודקת היתה משפרת את הזרימה הרגשית, ואולי צילום טוב יותר היה הופך את הסרט הזה לסרט נעים יותר לעין, או לפחות לכזה שבאמת אפשר לראות (כי יש רגעים שאי אפשר להסתכל על המסך), אבל הכנות של המשחק (של כל הקאסט), וצילום תמונת המצב העצובה של האשה בטורקיה של היום הופכים את הסרט העצוב הזה למרגש ומעניין בכל זאת.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s