פסטיבל חיפה 2016: מתחת לצל

(שם הסרט במקור: Under the Shadow)

סרט אימה דובר פרסית. היה לנו כבר אחד כזה לפני שנה. בערך. "נערה הולכת הביתה לבד בלילה" היה סרט אוירה יפהפה עם אלמנטים של אימה. "מתחת לצל" הוא סרט אימה פר-אקסלנס, עם כמה וכמה הפחדות אפקטיביות מאוד, עם רוחות רעות, אמא וילדה בבית רדוף לבד, ועם קהל (ואני בתוכם) שבאמת צועק מפחד כמה וכמה פעמים במהלך הצפיה.

אז הכל בסדר, לא? סרט אימה שעושה את מה שהוא התכוון, אז מה רע?

under-the-shadowלא רע. סתם לא מספיק טוב. כי כן, יש לסרט הזה אפילו מחשבה עמוקה על הדברים שמעבר. אמנם זו לא חוכמה לעשות סרט כזה כשאתה מגיע מבחוץ, זו לא חוכמה לדבר על אירן בביקורתיות כשאתה כבר לא נמצא שם (הסרט הוא נציג בריטניה לאוסקר השנה), אבל הוא כן מעניין מהבחינה הזו: "מתחת לצל" מדבר על האיסלאם הקיצוני, על השלטונות האירניים ועל מה שמנחה אותם, כעל שד מפחיד ודי קטלני. האשה שבמרכז הסרט עורגת לחופש האירופי. היא מחביאה בבית קלטת וידאו של התעמלות טלויזיונית של ג'יין פונדה (הסרט מתרחש בשנות ה-80). היא מבקשת לעצמה את החופש שבהתנהלות האירופית החילונית, ולא את החומרה האיסלאמית הקיצונית השולטת. באחת הסצינות היא בורחת מהרוח הרעה, ובבהלה שנוצרה היא שכחה להתכסות ויצאה מהבית בלבוש חילוני. היא נעצרת ופקח המשטרה אומר לה: מה זה פה, אירופה?

השד המאיים מופיע בדמות רעלה מעופפת. היא עצמה, בסצינה שפותחת את הסרט, היתה בעבר פעילה פוליטית, והשלטונות מונעים ממנה להמשיך את הלימודים על הרקע הזה בדיוק. ועוד כהנה וכהנה רמזים ומחשבות על האיסלאם הקיצוני המנחה את השלטונות באיראן כשד קטלני.

כלומר, זה אמנם סרט אימה מרשים שעשוי במקצועיות, ויש לו גם מחשבה על המשמעות שמעבר לסרט האימה הפשוט והסטנדרטי. הבעיה שלי עם "מתחת לצל" היא שבאיזשהו מקום (בערך באמצע) הסרט מפסיק לעניין, כי הוא מתחיל לחזור על עצמו עוד ועוד. הסיטואציה הבסיסית היא: האמא, שלא רוצה לעזוב את הבית רדוף הרוחות, משתכנעת בכל זאת שמתחיל להיות מסוכן, ואומרת לבת הקטנה שלה: טוב, בואי נלך. הבת אומרת: טוב, אבל לא בלי הבובה שלי. היא הלכה לאיבוד, צריך למצוא אותה. אז מחפשים את הבובה. ויש התקפת אימה נוספת של השד. נחים קצת. הולכים לישון. השד אוהב מאוד את זמן השינה, מתקיף שוב. מחפשים את הבובה כדי שיוכלו לעזוב. לא מוצאות. השד תוקף. בורחות. נחות. מחפשות את הבובה. נחות. ישנות. השד תוקף…

וחוזר חלילה, וחוזר. חלילה. כלומר, באיזשהו שלב הסרט נכנס לסוג של לופ עלילתי מעייף שכל המטרה שלו היא להוות מקום שבו הבמאי יוכל להתנסות בעוד ועוד הפחדות, עוד כמה סצינות שיקפיצו את הקהל. שזה לא רע, אבל כבר מתחיל להימאס באיזשהו שלב. מה גם שהסרט, שמתחיל שקט לחלוטין, הופך להיות די קקופוני ככל שהוא מתקדם. הרעש די מחריש אזניים לקראת סוף הסרט.

והסוף של הסרט נדמה כמו הכנה לסרט המשך, אבל גם כאזהרה שהאיסלאם הקיצוני ימשיך/ ממשיך לרדוף אחרינו גם אם אתה חושב שהצלחנו לברוח. סרט מאוד מעניין, אבל קצת מתיש, למרות שהוא אורך פחות משעה וחצי.

הקרנה נוספת: הערב, ה-23/10.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פסטיבל חיפה 2016: מתחת לצל

  1. טוב, אני לא לגמרי מסכים. ה"לופ העלילתי" הזה, כמו שאתה קורא לו, זה המבנה הקלאסי של סרט אימה. רוצח סדרתי / זומבי / שד שרודף אחריך כל הסרט, בעוצמת הפחדה הולכת וגדלה. בעיני הסרט הזה רק נהיה מפחיד מרגע לרגע.

    גם החיפוש אחרי הבובה. בהתחלה היא סתם בודקת על המיטה, מגרדת את פני השטח. בפעם השניה היא מחפשת גם על המיטה וגם מתחת קצת, אבל עדיין במקומות שקל לחפש בהם. בפעם השלישית היא כבר הופכת את הבית, לא משאירה אבן על אבן בנסיון למצוא את הבובה, שזה גם מראה מה המצב הנפשי שלה. שוב, הסלמה הדרגתית, המבנה הקלאסי של סרטי אימה.

    מבחינתי הסרט הזה היה אפקטיבי במיוחד, מההתחלה ועד הסוף. ודווקא בדרך כלל אני לא פוחד יותר מדי מסרטי אימה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s