חיים משוגעים: הביקורת

(שם הסרט במקור: La Pazza Gioia)

זה הסרט השני של פאולו וירזי שאני רואה. ואני חושב שהבנתי אותו. אני חושב שהבנתי מה מעניין אותו, ובאותה מידה, הבנתי שהוא לא במאי מבריק במיוחד.

סרטו הקודם היה "הון אנושי". סרט לא רע, שגם זכה בפרס האקדמיה האיטלקית, וגם להצלחה קופתית נאה (גם בישראל). אני לא ממש התלהבתי ממנו, אם כי אני זוכר סרט מניח את הדעת, אבל לא משהו יוצא דופן. הסרט החדש של הבמאי הזה מדבר בעצם על אותו נושא שסרטו הקודם של וירזי התעסק בו: על הדרך שבה השיטה הכלכלית-פוליטית הקפיטליסטית השלטת בעולם המערבי היא שיטה שדורסת את האדם הפשוט. זה היה ברור ונהיר ב"הון אנושי", כי הדמויות הסתובבו במיליה הכלכלי הזה. ב"חים משוגעים" זה לכאורה נסתר יותר, כי הסיפור הוא, בפשטות, על שתי נשים שבורחות מבית משוגעים (משוגעות).

pazza-gioiaיש כמה בעיות לסרט: אחת היא שהדמות של אחת הנשים היא כל כך בלתי נסבלת, דברנית כפייתית שמחרישה את אוזני הקהל, וגם אגואיסטית שחושבת רק על עצמה (במשך רוב הסרט, לפחות). היא מניפולטיבית, מעצבנת, מתערבת בכל דבר ובכל מקום, בעיקר במקומות שבהם אינה רצויה, לא שמה לב לאחרים ולכאבם, וכשהיא לא מקבלת את מבוקשה, היא צועקת כאילו היא תינוקת מגודלת שאיבדה את המוצץ. אינפנטילית. אין לי שום דרך למצוא בליבי אמפטיה לדמות כזו, שמאפילה על כל הדמויות האחרות, ובעיקר על הדמות השניה.

כי השניה יש לה סיפור נוגע ללב יותר, רק שהרועשת הראשונה לא נותנת לי להקשיב לפעימות הלב של זו המופנמת. מה גם שהשקטה יותר מחזיקה על פניה הבעה אחת פחות או יותר למשך כל הסרט. היא לא מתקלחת, או מסתדרת, או מחייכת, או עוברת איזה שינוי במשך חלק גדול מהסרט. הכל אצלה מונוטוני. לכן גם, כשמגיע החלק היפה של הסרט שנוגע לסיפור שלה, ממש לקראת הסוף, אפשר אולי להעריך את החום האנושי הנובע מהתמונה, אבל הבניה הדרמטית בדרך אליו היתה כל כך לקויה, ללא יכולת שלי ליצור קשר אמיתי עם הדמות הזו, עד שאני נותר מסתכל מבחוץ בסצינה הזו.

וגם העניין הכלכלי-פוליטי נותר כאן ברמת ההצהרה. כי הדמויות האלו לא עוברות את המסך כמשהו מוחשי, אז אני לא יכול להרגיש את הכאב שלהן ואת העוול שנגרם להן בגלל השיטה הכלכלית השלטת. כי אחת, לקחו לה את הילד, מתוך אילוצים ומחשבה על הרווחה הכלכלית של הילד. והשניה היא כל כך מעצבנת, שאני לא ממש הבנתי את הסיפור שלה. היא מתחזה כל הזמן לאשת דיפלומט או בנקאי או רוזן או מישהו מהמעמד הגבוה מאוד. וכשמסכת השקר נקרעת ממנה, היא ממלמלת משהו על הבנקים המושחתים, או משהו כזה. המסר של הסרט עולה על פני השטח, כי אין דרך אחרת להעלות אותו.

הרי הבמאי נזקק כאן לכמה פלאשבקים כדי לדבר על הכאב של הדמויות האלו. אין לו את זה מהשחקניות שלו, או מהתסריט שלו, אז הוא מנסה בכוח. זה לא עובד. שתי דמויות, אחת בלתי נסבלת, והשניה פסיבית עד שאין לי דרך בכלל לתקשר איתה. אלו הדמויות שמובילות את הסרט. ואני לא הולך איתן. לא הולך עם הסרט. לשום מקום.

אז זה פאולו וירזי. במאי איטלקי שזוכה להצלחה ולפרסים ("חיים משוגעים" הוקרן אפילו בפסטיבל קאן השנה. כבוד מוגזם מדי לסרט חלש שכזה), שלטעמי האישי הוא מאוד אובר-רייטד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “חיים משוגעים: הביקורת

  1. ההתנהלות המעצבנת של שתי הדמויות מייצגות בצורה מאד אותנטית מחלות נפש [מאניה דיפרסיה ודיכאון קליני] ואולי לכן לא התחברת אליהן. כניסתן לדמויות זו הצגת משחק ובימוי לא פחות מוירטואוזית. חשוב להבין את זה כדי לא להתיחס אליהן כאל גיבורות רגילות.

  2. "חטאים" לא הוקרן בפסטיבל שאין עליו שום ציוץ כאן, או שחוסר הציוץ אמור לומר משו?
    ————–
    איתן לדודי: "החטאים" היה סרט הנעילה של פסטיבל חיפה. ראיתי אותו בערך חודש לפני כן, ואת הפוסט עליו אני שומר עד לעליית הסרט למסכים (לא עוד הרבה זמן. בתחילת דצמבר). בינתיים, פריוויו: "החטאים" סרט יפה מאוד, אבל לא בלי חסרונות. זה משפט אחד. עוד כ-800 מילה על "החטאים" – ב-01/12.

  3. ה'שנייה' המעצבנת כהגדרתך אינה מתחזה אלא הינה באמת הדמות עליה היא מדברת .
    רצוי לצפות בעיון בסרט אותו אתה 'מתחזה' לבקר

  4. באמת שלא הבנת את הסרט, אם אתה חושב שהוא "חלש". יש כל כך הרבה מה לומר עליו, שאפילו שטח מסך של פי 100 ממה שכתבת לא יכיל את מסריו. כדאי שתחליף מקצוע.

  5. איתן יקירי
    בהתחשב בעובדה שאתה בחור אינטליגנט לפי הצהרתך שלך ופשוט ,ובעל בלוג פשוט, שאפילו אנשי התעשיה קוראים בשקיקה כדברייך- כנראה ממש באותה פשטות פספסת בענק, יש לומר אפילו באטימות נחרצת את הדמות הנפלאה שגם פרס האוסקר מגיע לגב' ולריה טדשי על גילום תפקידה כחולה ( הלו תתעורר לא מתחזה אלא חולה קרא קצת ספרות פסיכיאטרית) במניה דפרסיה או ביפולאר דיסורדר.זה כמו שתתרעם על טום הנקס בפורסט גאמפ .
    מי שהכיר אישית אנשים כאלה אני מצהיר שזו למרבה הצער התנהגותם. אבל בדיוק. מדברים בלי הפסקה ובמניה נמרצת.הסצנה בבנק שהיא מתרעמת על ה" שיטה" להבנתך- הקשורה באיזה מסר אנטי קפיטליסטי וכו" אין לה אחיזה כלל במציאות. היא עושה זאת כילד שנתפס בקלקלתו כמו שגם מנסה להתחמק מתשלום במסעדה. אין כאן מה לא לאהוב בהתנהגותה כי למעשה אינה אחראית למעשיה. לכן היא במוסד סגור.שאל כל פסיכיאטר מתחיל ויאמר לך שגילמה את תפקידה באופן מושלם, וכך גם השחקנית הצעירה והמבטיחה מיכאלה ראמאזוטי בתפקיד האם הדכאונית. סורי כך חולים מתנהגים. אולי שכחת שמדובר בבית משוגעים וילה דונטלי שסביבו והצוות הרפואי והסייעות מתנהל מרבית הסרט. ממליץ לך לראות את רמאזוטי בצילומי אמת שלה- יפהפיה אמיתית שעם איפור כבד ומשחק מושלמים וללא ספק טרנספורמציה מושלמת לדמותה הנוירוטית, הדכאונית, הדפרסיבית. סצנת הסיום בים היא מהרגישות שנראו- להזכירך שאפילו אמא זונה, נרקומנית, עבריינית או לחילופין מוכת גורל עם מחלה פסיכיאטרית היא אמא. לתמיד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s