לעבור את הקיר: הביקורת

לפני כשנה וחצי, כש"לעבור את הקיר" היה בצילומים, התפרסם ב"הארץ" דיווח של נירית אנדרמן על תהליך העבודה של הסרט. רמה בורשטיין, הבמאית, אמרה שם שהיא חשבה לעשות הפעם משהו יותר קליל, והיא אכן יצאה לדרך עם קומדיה רומנטית, אבל בתהליך העבודה היא הבינה שאולי זו לא קומדיה כל כך מצחיקה, בעצם.

ואכן, עכשיו, כשהסרט גמור, ניתן לראות בבירור למה התכוונה גב' בורשטיין. כי מצד אחד יש כאן אכן אלמנטים של קומדיה רומנטית פשוטה: בחורה מזמינה אולם לתאריך מסוים, ובכך קובעת לעצמה דד-ליין. עד לתאריך X יהיה לי בן זוג שיתחתן איתי. ואז היא יוצאת לסדרת דייטים מרתונית כדי למצוא את הנבחר. נשמע על הנייר (וגם בפועל) כקומדיה רומנטית חביבה (אם כי הנסיון של בורשטיין לכתוב דיאלוגים שישמעו "צעירים", בשפה "מגניבה" שכזו מרגישים לרגעים מלאכותיים ומאולצים).

through-the-wall2מצד שני, לראות את הסרט כקומדיה רומנטית פשוטה פירושו לעשות רדוקציה לא צודקת לסרט הרבה יותר עמוק. כי "לעבור את הקיר" הוא, בבסיסו, סרט על אמונה. על כוחה של אמונה. על התקרבות לאלהים בעזרת אמונה. ועל המסע המטורף הזה שנקרא חיים, שהאמונה מאפשרת לנו לעבור. האשה הזו שבמרכז הסיפור מתחילה מסע שמתבסס אך ורק על אמונה באלהים. "קטן על השם למצוא לי חתן" היא אומרת, ואכן, היא קובעת דד-ליין לא בשבילה, אלא בשביל אלהים. השאלה היא לא אם היא תמצא חתן, אלא אם אלהים יעשה לה את הנס. ואין כאן שאלה בכלל. בסצינת החתונה בסוף, עצם הרעיון שאולי החתן לא יגיע הוא רעיון הרסני, כי זה אומר שאין אלהים, בעצם. ויש. בטח שיש. ואלהים בכבודו ובעצמו מתגלה בסוף (בערך). אז המסע הזה להנכיח את אלהים בחיים שלנו הוא הסרט הזה.

ובכך בונה רמה בורשטיין בתסריט שלה רעיון שהוא הרבה יותר גדול מסיפור רומנטי קטן, חביב ככל שיהיה. והשילוב של הרציני עם המשעשע עשוי במיומנות מרשימה, ביחד עם עבודה טובה עם מוסיקה וצילום בצבעים חמים ואוהבים. סרט נהדר.

רק שיש בעיה אחת גדולה: לטעמי האישי, הבחירה בשחקנית הראשית היתה בחירה בעייתית. נכון, אני כאן במיעוט, וכולם מאוד מתלהבים מנועה קולר, מרעיפים עליה תשבוחות ופרסים אינספור (כולל פרס אופיר על המשחק, ופרס בפסטיבל חיפה שזה עתה הסתיים), אבל לי משהו במשחק שלה הפריע. כי התפקיד הזה, של הגיבורה, הוא תפקיד קשה מאוד לגילום. יש בו דבר והיפוכו, בעת ובעונה אחת. יש בו גם אמונה יוקדת במטרה, אמונה שאלהים קיים והוא יביא לה את מבוקשה, בלי ספק בכלל, ובאותה נשימה, יש בה את הפקפוק, את ההרגשה הכל כך פטאלית שהיא עלה נידף, לבד בעולם הזה (כמו בדיאלוג הנפלא שהיא מנהלת באחד הדייטים שלה, שבו היא מדמה את עצמה למישהי שצפה לבדה בים, בודדה ללא כוח לחזור לעולם של כולם).

through-the-wallונועה קולר, שנמצאת כאן כמעט בכל סצינה, פשוט לא מצליחה לגלם בגופה את שני הניגודים האלו. היא כאילו עושה את הכל נכון, לוקחת את הפאוזות הדרושות כדי שאבין שהיא מדברת מתוך מחשבה ומתוך רגש, אבל אני לא הרגשתי שהגוף שלה מגיב למילים שהיא אומרת. הגוף של השחקנית צריך להשתנות בהתאם למצב הרוח ולטקסט הנאמר, להיות קל וכבד חליפות. כשהיא מזמינה את האולם היא צריכה להיות אסרטיבית, ועם זאת לגלם בגופה את הספק, כי חתן עדיין אין. או בסצינת ההתבודדות באומן, סצינת ההתפרקות – לא האמנתי לקולר שהיא באמת הגיעה לנקודת שבירה. קולר כאילו עושה את הכל נכון, אבל משהו שם בבחירות שלה כשחקנית לא הרגיש לי אמין. הרגשתי אותה משחקת, ולא באמת הופכת לדמות הזו. ומכיוון שהיא הדמות הראשית של הסרט, משהו מאוד משמעותי בחוויית הצפיה שלי נפגם.

אז רמה בורשטיין עשתה כאן סרט חכם, מרתק, עם יכולת בימוי מוכחת, ועם התפתחות מאוד מעניינת מאז "למלא את החלל". זה סרט אחר מאוד, ועם זאת זה המשך ישיר של הסרט ההוא. ועם זאת, הוא הרבה פחות טוב לטעמי מהסרט הנפלא ההוא. פחות מהודק, ומשוחק פחות טוב. סרט לא רע בכלל, רק לא מספיק טוב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

Advertisements

4 מחשבות על “לעבור את הקיר: הביקורת

  1. קשה לשחק עם הגוף ש99 אחוז מהסרט מצולם בקלוז אפ. שונאת את האפקט הסחטני בשימוש יתר בקלוז אפ. סרט רע.

  2. אהבתי עד עמקי נשמתי את "למלא את החלל", טוב לדעת שגם סרטה השני של בורשטיין שווה את זה. ביקורת מצוינת איתן

  3. אני חושב שמדובר בגיבורה שנמצאת כל הזמן בהצגה מתמדת מול העולם ומול עצמה. אז רק טבעי שהיא תשדר לרוב תחושת חוסר אמינות. באיזה שלב היא משילה את המסכה? לדעתי רק בסצנה הראשונה והאחרונה (ומול חברתה הנכה – האם זאת דמות ממשית בכלל?) השאלה היא האם אנחנו כצופים מרגישים הזדהות איתה והאם אכפת לנו ממנה? וכאן לדעתי היא מצליחה ובענק. המשחק שלה לפעמים מוגזם, אבל משתלב היטב בדמות הסוערת, המעצבנת והכובשת.

  4. יווו….גם אני מצאתי את עצמי בדעת מיעוט לגבי נועה קולר… גם אותי לא שכנע משהו במשחק שלה…ולעיתים המילים שאמרה לא תאמו את שפת הגוף והמבע שלה. יפה אבחנת!!!
    תודה. למדתי ממך.
    באופן אישי
    גם עוז זהבי, שאני מחבבת כשחקן, לא היה בעיניי הליהוק המתאים. גם כשהדיאלוגים נכתבו היטב והוא שיחק אותם באמינות, החיוך היותר מדי יפה שלו לא התאים לדמות שנבנתה לו.. ומה היא הדמות בעצם? ..
    צילומי פנים קרובים מדי , שוטים ארוכים, צילום לא אחיד באיכותו ותסריט לא מהודק – פגעו בעיני בהנאה .

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s