קבלת שבת: הביקורת

שנת 2016 היתה די משונה בכל הקשור לקולנוע ישראלי. למשך רוב חודשי השנה, הסרטים הישראלים שהופצו נכשלו בקופות, ולא זכו להיענות ולאהבה מרובה. ורק בשליש האחרון של השנה, עם התקרבות טקס פרסי האופיר, התחילו לצאת למסכים הסרטים הישראלים האיכותיים יותר של השנה, והקהל נוגס בתאווה. "סופת חול" הנהדר, "ישמח חתני" החביב, ועכשיו גם "אבינו" המצוין (פלוס הקומדיה הגדולה של הקיץ שיצאה למסכים דווקא בסתיו, "הלהקה האחרונה בלבנון" המשעשע), הקהל נענה בהתלהבות לתוצרת הישראלית. יש הרבה סרטים ישראלים עכשיו לבחירת הקהל, ויש גם כאלו שסובלים מזה ("שבוע ויום" היפה לא מצליח לתקשר עם הקהל). "אבינו" שיצא שלשום הוא האחרון לעת עתה מבין הישראלים. ההפצה הישראלית הגדולה הבאה מתוכננת להתחלת דצמבר ("החטאים". החדש של אבי נשר. סרט יפה מאוד, אבל לא בלי חסרונות). בינתיים, סינמטק תל אביב מנקה את המדפים, ומוציא להקרנות שני סרטים ישראלים ששכבו במחסנים יותר משנה. שניהם סרטים לא טובים שהשתתפו בתחרות האופיר 2015 ועקבותיהם נעלמו מאז. על "פעם היתה ילדה" החלש נדבר בסופ"ש הבא. בינתיים, הנה שתי פסקאות וחצי על "קבלת שבת", נסיון יפה אבל כושל של אלדד בוגנים וישראל וינקלר לעשות מעין דרמה ישראלית מאוד שגם יהיה לה אפקט רגשי.

———————

welcming-the-sabathבעיה, הסרט הזה. בעיה – כי זה לא כל כך סרט. "קבלת שבת", כמו שהוא, הוא יותר טיוטה לסרט. משהו שיש בו הרבה לב וכוונה טובה, אבל מעט מאוד כסף לפיתוח. אז הוא נשאר כמו שהוא – בלי צילום סביר (למעט שוט דולי אחד שהולך אחורה – הכל מואר מדי, שרוף מדי, ועם כמה רעיונות יפים בקשר למיזנסצינה, אבל עם תכנון צילומים לקוי, המכריח כל הזמן את העורך לחתוך רגעים דרמטיים בצורה מאולצת), בלי שחקנים נורמלים (חוץ מדן תורג'מן, והגבר בסיפור הראשון, כולם כאן נון-אקטורס שמדקלמים את הטקסט שלהם בצורה לא אמינה ודי מביכה), ובלי פיתוח תסריט הגיוני.

ובכלל, לא הבנתי את המחשבה של היוצרים. אני מבין שהם חובבי הסרטים מרובי הסיפורים. זה מה שהם עשו גם בסרטם הקודם "כביש 40 דרום" (גם שם העריכה בין הסיפורים קרטעה מאוד). כאן, ב"קבלת שבת", הסיפור הראשון הוא בעצם סצינה אחת, הסיפור השני הוא שתי סצינות, והשלישי הוא שאר הסרט. אין כאן בכלל שיווי משקל נורמלי בין כולם כדי ליצור יצירה אחת שלמה. וכך יוצא שהסיפור הראשון הוא פוטנציאל מעניין, אך לא מפותח (הרעיון של צילום כל אחד מהם בנפרד יפה, אבל מבוצע במגושמות, וגם השחקן, כפי שאמרתי כבר, טוב בעיניי, אבל השחקנית לא). וכך יוצא גם שהסיפור השני בונה בסצינה הראשונה ציפיה שמתגשמת כבר בסצינה השנייה (וגם כאן השחקנים לא טובים) – מה שמשאיר את הבמה לסיפור השלישי, הארוך, והמייגע מכולם. מייגע – כי הוא מתאר יום אחד בחיי משפחה מטורללת. יום שבמהלכו הלא ממש הגיוני כל המוגלה יוצאת החוצה. וזה יוצר סרט שדי מהר הופך להיסטרי ודי דוחה. ולא רק ברמת הצילום הבעייתית, או המשחק הלא טוב של הנון-אקטורס (חוץ מדן תורג'מן, שמשתדל), אלא גם בעצם הרעיון, שמעמיס כל כך הרבה שיאים דרמטיים אל זמן דחוס, עד שהכל יוצר מיקס לא הגיוני, שבמקום לרגש אותי, גורם לי לגחך במבוכה.

כן, אני מבין שהסרט הזה נעשה באין-כסף. אבל כאן בדיוק מגיע המקום שבו יוצר עם תושיה יודע לעקוף את הקשיים, להתגבר עליהם. אולי לוותר על דברים מסוימים כדי לחזק אחרים. אולי לשנות משהו, להדק תסריט, להביא שחקן אחד טוב יותר על חשבון שניים לא טובים, ועוד כהנה וכהנה החלטות אדמיניסטרטיביות שהיו נשארות בגבול התקציב, ועדיין יוצרות סרט טוב יותר. כמו שהוא, "קבלת שבת" הוא סרט לא אפוי שנעשה באפס כסף, ורואים את זה ומרגישים את זה בכל אלמנט של ההפקה.

אז מי שסלחן במיוחד, מוזמן לנסות גם את "קבלת שבת". יש ליוצרים רצון ולב במקום הנכון. הם צריכים יותר משמעת יצירתית, ומישהו שיעזור להם בהפקה. אולי בפעם הבאה יצא להם משהו הרבה פחות מרושל.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s