בעלי ברית: הביקורת

(שם הסרט במקור: Allied)

קזבלנקה 1942. הרקע לאחד מהסרטים הרומנטיים הכי יפים בתולדות הקולנוע.

קזבלנקה 1942. המקום שבו גם סרטו החדש של רוברט זמקיס ("בחזרה לעתיד", "פורסט גאמפ") מתחיל. התחלה שהיא הצהרה ברורה על נושא הסרט. כי לרוברט זמקיס יש הרבה קולנוע בראש. והמקום שבו הוא בחר להתחיל את סיפורו, כמו גם כל בחירותיו במהלך אותו סיפור, כולן הן הערות על קולנוע, על מדורת השבט העולמית הזו שמספרת לנו סיפורים. על הרגש והציניות שבקולנוע, על האהבה שלנו לאורות המרצדים האלו, על הבריחה מהמציאות שיש בקולנוע, כמו גם הדרך שבה אותה מציאות שממנה אנחנו בורחים משתקפת על המסך, ועל הקשר ביניהם.

alliedכי זמקיס יודע קולנוע. הוא אפילו זכה פעם באוסקר (על "פורסט גאמפ"). אבל ב"בעלי ברית" הוא בוחר להחצין את טכניקות הבימוי, את הטבע המלאכותי של עצם עשיית הסרטים, ותוך כדי כך להוכיח שהרגש איננו מת למרות שאנחנו יודעים שמדובר בשקר.

שהרי גיבור אותו "קזבלנקה" קלאסי היה בחור ציני וקר, אבל כשאותה אקסית מיתולוגית מופיעה בדלתו, גם הוא נמס ונותן לרגש להיכנס, עד הבחירה הקשה שהוא עושה בסוף, שהיא גם בחירה של אהבה. גם זמקיס עושה בחירה דומה ב"בעלי ברית". בקזבלנקה של זמקיס יש משחק של שקרים, של זהויות שאולות, של "כאילו" בעל ואישה, מה שלא אומר שאין כאן סיפור אהבה. ומה שלא אומר שאין כאן אקשן, ופעולות מלחמתיות אכזריות. כי כן, גם בגלל זה אנחנו הולכים לקולנוע. הבריחה מהאמת, סיפורי הריגול המרתקים וסיפורי האהבה הגדולים, האקשן המרהיב – הכל יש כאן, ב"בעלי ברית", כמו גם הידיעה שמדובר בסרט. זמקיס עושה כאן, ב"בעלי ברית", עבודה כמעט גודארית, שכאילו לועגת לעצם האשליה שהיא הקולנוע, כי כל אפקטי ה CGI והמסך הירוק מוחצנים ובולטים לעין, כמו שברור שקזבלנקה של זמקיס אינה עיר אמיתית, ועם זאת, האקשן חד ואפקטיבי וסוחף, והרגש שוטף את החושים (למשל בסצינת האהבה היפהפיה ברכב, עם סופת החול והמצלמה המסתובבת). זה מלאכותי, אבל זה עובד. כי זמקיס יודע גם לחשוף את אשליית הקולנוע, וגם להכניס אותי לתוך האשליה הזו, עם עבודה צנועה ואפקטיבית עם מוסיקה, ועם צילום יפהפה.

ואז הסרט הולך קדימה. ואם חלק לא קטן מהסרט מדבר צרפתית (אולי גם מתייחס לגל החדש הצרפתי, כמו גם לסרט הכושל שבו השתתף אותו בראד פיט רק לפני שנה, סרט שאותו ביימה בת זוגו מאז), הרי הנה הוא עובר לאנגליה, ושם, תחת ענני המלחמה שעדיין לא התפזרו, מתנהל סיפור זהויות לא ברורות, כפולות, מתעתעות. האם האשה היא סוכנת כפולה, או נאמנה? האם האהבה תנצח, או שהעולם הוא אכן ציני וקר? או אולי זה גם וגם?

אמנם, ובניגוד לסרטי ג'יימס בונד הבריטים, למשל, "בעלי ברית" של זמקיס נעדר את השובבות, את זיק ההומור, את הקריצה, את ההנאה שבסיפור, והחסר הזה מורגש, אבל זמקיס מוביל כאן תסריט מאוד חכם בעשייה אינטלגנטית שמכירה את הקולנוע, תולדותיו, מקורותיו, וקרביו של התהליך של היצירה, עד שלא יכולתי שלא להיכנע ליופי של לא מעט סצינות, של ההובלה המדודה של הבימוי, של השילוב המדויק והצנוע של התמונה עם המוסיקה, ושל הדרך שבה הסרט הזה יודע להגיע לכמה וכמה נקודות שיא קולנועיות ולסחוט מהן (כמעט) את כל המיץ.

סרט חכם ומרתק, גם אם הוא לא תמיד סוחף עד הסוף. כדאי לראות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “בעלי ברית: הביקורת

  1. הו איתן , כל כך חיכיתי לביקורת הזאת. גם בגלל אהבתי לשחקנית דווקא ופחות לפיט ובעיקר אחרי על הריכולים סביבו וכמה שהתאכזבתי שלא ציינת דבר לגבי משחקם – מה שבדרך כלל אתה נוהג לעשות.
    האם מותר לי להניח כי לא התפעלת מהמשחק הפעם??
    ————
    איתן לשוש: המשחק בסדר, אבל זו לא מריון קוטיאר של "חלודה ועצם" או של "יומיים ולילה". זה סרט של במאי, לא של שחקנים. הם בסדר, לא פחות, אבל גם לא הרבה יותר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s