בגרות: הביקורת

(שם הסרט במקור: Bacalaureat)

כשהתפרסמו המועמדויות לפרס הגופו של האקדמיה הרומנית לשנת 2013, היתה הפתעה אחת מרכזית: סרטו הקודם וחורך הקרביים של כריסטיאן מונג'יו, "מעבר לגבעות", נעדר מהרשימה. הסרט המצוין שזכה בפרסי המשחק והתסריט בפסטיבל קאן הגדול לא היה מועמד באף קטגוריה. בחקירה קטנה שעשיתי אז גיליתי שהדבר היה לבקשת הבמאי, ושהוא כלל לא הגיש את הסרט שלו לשיקול האקדמיה הרומנית (מסיבות פרוצדורליות כאלו ואחרות). העיתונות ברומניה ביקרה את מונג'יו קשות על הצעד הזה, וטענה שאחד מהמובילים בבמאי רומניה המודרנית עושה בכלל סרטים לקהל אירופי וחוצלארצי, אבל לא בשביל בני ובנות רומניה עצמה.

והנה מגיע סרטו החדש והנהדר של מונג'יו, גם הוא זוכה פרס בפסטיבל קאן האחרון (פרס הבימוי), והוא סוג של תשובה של מונג'יו לאותם מקטרגים. "בגרות" מציג תמונה רחבה, מורכבת, מלטפת אך גם ביקורתית, של רומניה של היום.

bacalaureat1כי השאלה המרכזית בסרט הזה היא האם לעזוב את רומניה, או להישאר. הבחורה הצעירה במרכז הסרט עומדת בפני הבחינות האחרונות בבית הספר. אם תצליח בהן היא תקבל מילגה כדי ללמוד באנגליה. הכל כבר מסודר ומאורגן. רק צריך לעבור את הבחינות. אבל קורה מקרה. והבחורה עוברת תקופה קשה בעקבותיו. תקופה שמקשה עליה להצליח בבחינות. והאב דוחף בכל הכוח כדי שהבת תצליח. תזכה לעתיד טוב יותר. מחוץ לרומניה. המקום האפור והקודר הזה (למראה תמונת הפתיחה של הסרט הזה חשבתי: כשאני חושב על אירופה, אני לא חושב על נוף כזה. תמונה כזו מתאימה יותר לדרום חולון).

ויותר מכך: רוב הסרט הזה מתרכז בכל מיני תן וקח. שמור לי ואשמור לך. במסגרת נסיונותיו לארגן לביתו עתיד מבטיח וטוב יותר מאשר היה לו ולאשתו, האב מתרוצץ בין מכרים כדי להשיג טובות. לארגן הטבות כדי שביתו, גם אם פישלה קצת במבחן, בכל זאת תקבל את הציון הדרוש. ההוא שמכיר את הזה שיכול להרים טלפון לשלישי כדי שיעשה טובה, חד פעמית כמובן, וישנה את הציון. וכמובן שיש לזה מחיר: כי הוא רופא, ואפילו ותיק ומוכר וידוע, ובכוחו להרים טלפון להוא שמכיר את הזה כדי שיזיז מישהו לראש רשימת הממתינים להשתלה כדי להציל את חייו, כי אותו אחד דואג עכשיו לבת שלו. ועוד כהנה וכהנה עסקאות במחשכים. לכאורה, שחיתויות המרכסמות בבסיס המוסר של החברה הרומנית. עם זאת, מונג'יו מציג את כל מהלכי הסיפור בטון שקט, מפויס, כזה שבעצם נראה יותר כמו עזרה לחבר. כי מה פתאום, אנחנו אנשים ישרים, עובדים קשה, מרוויחים את לחמנו בזכות. ואם צריך לכופף קצת פינות, זה למטרה טובה, לא לצורך תאוות בצע, חס וחלילה.

ויש גם מאהבת. עוד השחתה של מוסר. אבל האם מוצגת כאשה כבויה, חסרת שמחת חיים, יבשה ועייפה. האב מחפש קצת אהבה, גם בגילו המתקדם. מובן, באיזשהו מקום.

bacalaureat2וצריך גם לומר שבניגוד לסרטיו הקודמים (והמצוינים) של מונג'יו, הסרט הזה מציג את הבמאי הזה במצב רוח שקט יותר, בטוח יותר בעצמו, ללא הצורך בצעקה. כל הסצינות מתנהלות בקול שקט, גם אם הרגשות גועשים. מונג'יו אינו כועס, כפי שהיה ב"מעבר לגבעות" המחריד, או ב"4 חודשים, 3 שבועות, ויומיים" המדהים. "בגרות", מהבחינה הזו, מציג במאי שכבר לא עולה על בריקדות, אלא מספר את הסיפור שלו בצורה בטוחה, ועדיין יודע לרגש ולהעביר מסר גם ממקום שקט ורגוע.

רומניה, לפי מונג'יו מודל 2016, היא מקום של עסקאות קטנות בין אנשים מתחת לשולחן, של כמעט שחיתויות בקנה מידה רחב, של אולי אפילו פשיטת רגל מוסרית, ועם זאת, זאת רומניה של אנשים קשי יום, טובים, הגונים, שעושים מעשים שכלפי חוץ נדמים לא צודקים, אבל אלו הם מעשים לצורך עזרה הדדית, רומנים שערבים זה לזה, מקיימים חברה דואגת עם חמלה כלפי האחר. תמונה מורכבת של רומניה המודרנית בסרט שקט ובטוח, שמצליח לרגש גם אם הוא לכאורה לא מנסה אפילו. כדאי לראות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s