פרסי גויה 2017: המועמדויות

אתמול התפרסמה בספרד רשימת המועמדויות לפרס האקדמיה הספרדית לקולנוע, הגויה. אז השאלה הראשונה שעניינה אותי היא: כמה מועמדויות קיבל אלמודובר. והתשובה היא: לא מעט, אבל לא מספיק.

"חולייטה" (Julieta), אחד הסרטים הכי יפים שראיתי השנה, ונציג ספרד לאוסקר, במהלך ששבר סוג של ברוגז רב שנים בין האקדמיה הספרדית לבמאי הותיק הזה, מועמד ל-7 פרסי גויה, אבל נדמה לי שהם נתנו לו את המועמדויות הצפויות, והחסירו הרבה אחרות, כי הם לא באמת מאמינים בסרט הזה, ולא באמת מחזיקים ממנו פייבוריט לזכות. כי, הרי, בכל הסרטים של אלמודובר, גם בפחות טובים שבהם, הויזאוליה והצבעוניות הם מהמרהיבים שיש בעולם הקולנוע בכלל. אבל "חולייטה", סרט שהוא זיקוקי די-נור לעין מהבחינה הזו, בכלל לא מועמד לפרס הצילום, וגם לא לעיצוב האמנותי. השחקניות אצל אלמודובר תמיד מצוינות, וכאן יש רק מועמדות אחת למשחק. 7 מועמדויות ל"חולייטה", אחת לשחקנית הראשית (המצוינת, שביקרה השנה גם בפסטיבל ירושלים) אמה סוארז, ועוד 6: לפרס הסרט הטוב ביותר, הבימוי (אלמודובר), התסריט המעובד (אלמודובר), מוסיקה (אלברטו איגלסיאס, הקבוע של אלמודובר, שתמיד מועמד על המוסיקה שהוא כותב לסרטים שלו. ובצדק), איפור, ואפקטים. וזהו.

עוד סרט ספרדי שעבר השנה לרגע קט על המסכים בישראל הוא "עץ הזית" (El Olivo). סרט בינוני פלוס כזה, חביב, אבל לא באמת משאיר סימן. האקדמיה הספרדית העניקה לו 4 מועמדויות לגויה: לתסריט המקורי (פול לאברטי, הקבוע של קן לואץ', ובן זוגה של הבמאית, איסיאר בויאן), מוסיקה, שחקן משנה, ושחקנית-תגלית (אנה קסטיו, שהיא באמת הדבר הכי טוב בסרט הזה).

אז אחרי שכיסינו את הסרטים שאנחנו כבר מכירים, בואו נדבר על הסרטים שבאמת יש להם סיכוי לזכות, סרטים שהאקדמיה הספרדית אוהבת יותר:

ביקור המפלצת (A Monster Calls) – חואן אנטוניו באיונה

monster-calls-posterהסרט היה אמור כבר להיות מופץ בישראל, אבל הוא כרגע נגנז, ותאריך ההפצה שלו, אם בכלל, לא ידוע. השם העברי שלו, אגב, הוא "שבע דקות אחרי חצות" (כשם הספר שעליו הסרט מבוסס). הטריילר שלו מרשים, ובכלל, מדובר בסרט שהוא יותר רגשי ומופנם, ופחות תצוגת תכלית של בימוי, לכאורה, כל מה שאני מחפש בסרט קולנוע: דמיון ויזואלי ולב. יש רק בעיה אחת: את הסרט ביים חואן אנטוניו באיונה, שעומד מאחורי אחד הסרטים שהכי שנאתי בשנים האחרונות: "הבלתי אפשרי". אז עם כל הפיתוי לראות את הסיפור הספילברגי הזה על הילד הקטן שאימו חולה בסרטן, והוא לומד להתמודד עם המצב דווקא בעזרת מפלצת עץ שכזאת, נדמה לי שאני אדלג על הסרט הזה, בגלל שהבמאי שיושב מאחורי ההגה שלו הוא פשוט במאי נורא בעיניי (גם "בית היתומים", סוג של סרט אימה שהוא ביים לפני "הבלתי אפשרי", היה בינוני בעיניי).

"ביקור המפלצת" / "7 דקות אחרי חצות" מועמד ל-12 פרסי גויה: פרס הסרט, הבימוי (באיונה), תסריט מעובד (פטריק נס, שעיבד את הספר של עצמו לסרט), מוסיקה, שחקנית משנה (סיגורני וויבר), הפקה, צילום, עריכה, עיצוב אמנותי, איפור, סאונד, ואפקטים.

האיש בעל אלף הפרצופים (El Hombre de las Mil Caras) – אלברטו רודריגז

hombre-de-mil-caras-posterהסרט הזה הוא, בעיניי, הפייבוריט לזכיה, בעיקר בגלל הייחוס שלו: אלברטו רודריגז הפך בשנים האחרונות לבמאי משמעותי בתעשיית הקולנוע הספרדית. סרטו הקודם, "האי הקטן" (La Isla Minima), היה הזוכה הגדול של טקס פרסי הגויה רק לפני שנתיים. והנה מגיע סרטו החדש, וגם הוא קיבל כמות נכבדה מאוד של מועמדויות.

מבלי שראיתי את סרטו הקודם, אני מבין שרודריגז מתעניין בחקירות משטרתיות, אבל אם נדמה לי שבסרט הקודם היה סיפור אחד ממוקד, נדמה לי שסרטו החדש מתרכז יותר בהסתרות, תחבולות, התחזויות. סיפור (אמיתי, מסתבר), על אדם שהיה רב-אמן בהחלפת זהויות. הוא, כנראה, גם היה סוכן חשאי של המדינה, או משהו כזה, וזה חייב אותו לזהויות שאולות רבות. באמצע שנות ה-90 הוא השתמש ביכולות הזיקית שלו כדי להשתתף במזימת מעילה בסכומים דמיוניים מתוך חסכונות הציבור. הסרט, הוא, כנראה, מהתלת פשע נוצצת ומרהיבה,  ומהטריילר אני מבין שיש כאן הרבה הטעיות של צד אחד כנגד הצד השני, אני רק מקווה שכל הסיפור הזה לא מטעה גם את הצופים, ושבסופו של דבר אנחנו נבין משהו ממה שאנחנו רואים.

"האיש בעל אלף הפרצופים" מועמד ל-11 פרסי גויה: פרס הסרט, בימוי, תסריט מעובד, מוסיקה, שחקן, שחקן-תגלית, הפקה, עריכה, עיצוב אמנותי, איפור, וסאונד.

זעמו של איש סבלני (Tarde para la Ira) – ראול ארבאלו

ראול ארבאלו הוא שחקן בן 37 שכבר צבר קילומטראז' לא קטן בסרטים רבים ומפורסמים, והפעם הוא עושה את צעדו הראשון כבמאי, והצעד הזה נדמה מוצלח במיוחד. "זעמו של איש סבלני" נדמה כמותחן שנבנה לאט, ואז מתפוצץ בהבזקי אלימות קשים שמהווים ביטוי לזעם שנצבר בקרבו של אדם פגוע ומופנם במשך יותר מ-8 שנים.

אנטוניו דה לה טורה הוא שחקן שמועמד כל שנה לפרס הגויה, לרוב ליותר מפרס אחד, והוא לרוב לא זוכה. נדמה לי שהפעם הוא הגיע לשיא הקריירה שלו, עם גילום של דמות פגועה מאוד, שבעצם מתכננת בתוך תוכה במשך זמן מאוד ארוך את הנקמה. הוא מגלם את גיבור הסרט, שאיבד את אשתו במהלך שוד מקרי שהתבצע בחנות תכשיטים. את ימיו הוא מבלה בבר שכונתי שמנוהל ע"י אשה צעירה ואחיה. במשך שנים הוא סוחב את כאב האובדן, ומנהלת הבר, אם חד הורית, מצליחה להיכנס לאט לאט אל ליבו. אבל זהו לא סרט רומנטי. כי האשה הזו היא בעצם בת זוגו של אחד השודדים באותו שוד גורלי, היחיד שנתפס ויושב בכלא. כשהוא ישתחרר, האלימות תתפרץ.

"זעמו של איש סבלני" מועמד ל-11 פרסי גויה: לפרס הסרט, פרס סרט הביכורים, תסריט מקורי, שני שחקנים ראשיים, שחקן משנה, שחקן-תגלית, שחקנית-תגלית, צילום, עריכה, ותלבושות.

שאלהים יסלח לנו (Que Dios nos Perdone) – רודריגו סורוגויאן

לסרט הזה יש תקציר קצר במיוחד: צמד בלשים חוקר שרשרת רציחות של מי שנדמה כרוצח אחד סדרתי. יש גם אפיפיור שמבקר במדריד במקביל, והחשש שאותו רוצח ינסה לפעול גם שם. שעון החול מתקתק.

נשמע כמו תקציר גנרי של סרט פעולה אמריקאי. לפי הביקורות שקראתי, מדובר על סרט הרבה יותר טוב מזה. מדובר על סרט שגם יודע להספיג את החום והזיעה של מדריד בקיץ אל תוך האוירה של המרדף, ואת ההכרה שאולי גם באנשים הטובים (כלומר, השוטרים) יש צד רע, אלים, ממש כמו שיש באותו רוצח חמקמק.

אנטוניו דה לה טורה גם כאן, אבל הוא לא מועמד על תפקידו בסרט הזה (הוא כן מועמד על תפקידו ב"זעמו של איש סבלני"). חוץ מזה, "שאלהים יסלח לנו" מועמד ל-6 פרסי גויה: פרס הסרט, בימוי, תסריט מקורי, שחקן, שחקן משנה, ועריכה.

1898 – ימיה האחרונים של הקולוניה הפיליפינית (Los Ultimos de Filipinas) – סלבדור קאלבו

1898ב-1898 נשלחים חיילים לשמור על הקולוניה הספרדית בפיליפינים. המרד של בני המקום המבקשים לקחת את השליטה מידי הספרדים הופך מוחשי, וחיילי הממלכה הספרדית חשים להציל את המצב, אבל, בעודם נמצאים בקרב, ספרד, המדינה האם, חותמת על חוזה עם ארה"ב בו היא בעצם מוכרת את השליטה על האיים לאמריקאים בעבור כסף. החיילים, בינתיים, נצורים בכנסיה בתוך האיים שכבר לא שייכים להם, והמורדים צרים עליהם. הטריילר נדמה כמו שחזור תקופתי מרשים, אבל בלי הרבה ערך מוסף למי שאינו באמת בקיא בהסטוריה הספרדית, ועם זאת, לואיס טוסאר, בתפקיד הראשי, מוסיף כריזמה ועניין לסרט שבלעדיו לא היה מאוד מושך.

"1898 – ימיה האחרונים של הקולוניה הפיליפינית" מועמד ל-9 פרסי גויה: לפרס סרט הביכורים, שחקן-תגלית, צילום, עיצוב אמנותי, תלבושות, הפקה, איפור, סאונד, ואפקטים.

מלכת ספרד (La Reina de España) – פרננדו טרואבה

אולי ההפתעה הגדולה ביותר של המועמדויות לגויה השנה היא ההתעלמות הכמעט מוחלטת מהסרט הזה. פרננדו טרואבה הוא במאי ותיק וידוע בספרד. הוא אפילו זכה באוסקר פעם (על Belle Epoque. סרט קצת טפשי. זה היה ב-1992). הוא גם היה מועמד שוב לאוסקר לא מזמן על סרט האנימציה היפה "צ'יקו וריטה". הסרט החדש הוא סרט המשך לסרט שלו עצמו מ-1998, הסרט שהביא לפנלופה קרוז את פרס הגויה הראשון על משחק. זה היה ב-1999. קרוז חוזרת גם לסרט ההמשך. סיפור על שחקנית ספרדיה במחצית הראשונה של המאה העשרים שחוזרת הביתה מהוליווד כדי לעשות סרט בספרד.

reina-de-espanaהכל מוכן לקבלת התשואות ו…"מלכת ספרד" מועמד רק ל-5 פרסי גויה: שחקנית (קרוז), עיצוב אמנותי, הפקה, תלבושות, וצילום. הטיזר-טריילר אכן סתמי.


עוד כמה נקודות לסיום:

בפרס השם המדליק זוכה הפעם סרט שמועמד רק לפרס אחד, פרס התלבושות. לסרט קוראים: "מה שאידיוטים עושים לך, זה לא בגלל קארמה" (Por no Culpes al Karma de lo que te pasa por gilipollas).

אמה סוארז, המועמדת לפרס השחקנית על "חולייטה", מועמדת גם לפרס שחקנית המשנה, על תפקידה בסרט שנקרא "העור הבא" (כן, עור, לא אור), שהוא סוג של גרסה פיקטיבית לסרט הדוקומנטרי "המתחזה", על ילד שחוזר הביתה לאחר 8 שנות היעדרות, וספקות עולים בקשר לזהותו האמיתית. סוארז מתמודדת, בין היתר, מול טרלה פאבז בת ה-77, שזכתה בפרס שחקנית המשנה לפני כמה שנים על תפקידה הפסיכי ב"מכשפות מהיער" המטורלל של אלכס דה לה איגלסיה. פאבז הפעם מועמדת על תפקידה בסרט "דלת פתוחה", כאמא של זונה שמוצאת ישועה בבתה הקטנה והיתומה של זונה רוסיה שמתה ממנת יתר. עוד בקטגוריית שחקנית המשנה: קנדלה פניה ("הכל אודות אמא", "טורמולינוס 73"), על תפקידה בעוד קומדיית סקס, "קיקי", וסיגורני וויבר, על "ביקור המפלצת" / "שבע דקות אחרי חצות".

לפרס הסרט הזר דובר הספרדית מועמדים: "מרחוק", הסרט הונצואלי זוכה פרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה ב-2015 (הופץ גם בישראל לא מזמן. סרט לא אחיד); "אחת ויחידה" (Las Elegidas), זוכה פרס האריאל של האקדמיה המקסיקנית, שאמור להיות מופץ בקרוב בבתי הקולנוע של "לב", "אזרח מכובד", נציג ארגנטינה לאוסקר השנה, ו"אנה", סרט קולומביאני אנונימי.

לפרס הסרט האירופי מועמדים: "גאון" (הופץ בספרד תחת השם "עורך הספרים"), סרט שראיתי בפסטיבל ברלין השנה ולא אהבתי. עם קולין פירת' וג'וד לאו; "היא" הצרפתי המרשים של פול ורהובן, עם איזבל הופר; "אני, דניאל בלייק", הסרט החדש של קן לואץ', שזכה השנה בפסטיבל קאן (סרט לא רע. בקרוב ב"לב"); ו"הבן של שאול", דרמת השואה זוכת האוסקר מתחילת השנה.

טקס חלוקת פרסי הגויה יתקיים ב-4 בפברואר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פרסי גויה 2017: המועמדויות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s