פרסי גראנד-בל (דאג'ונג) 2016: המועמדויות

התפרסמו המועמדויות לפרסי האקדמיה לקולנוע של דרום קוריאה. אתם יודעים, המדינה הזו שמביאה כל שנה לפחות שניים-שלושה סרטים יוצאי דופן, מצוינים, שעושים רעש גם בעולם הגדול. והפתעה: שני סרטים שקיבלו הרבה פרסום ברחבי העולם, סרטים שמוערכים ע"י הביקורת העולמית, ואחד מהם אפילו להיט ענק בינלאומי, שניהם לא מועמדים אפילו לפרס אחד בקוריאה. "המשרתת" של פארק צ'אן ווק, סרט שאני קורא מבקרים אמריקאים שמנסים לדחוף אותו למועמדות לאוסקר לתלבושות ולעיצוב אמנותי (ומגיע לו. וזה לא בלתי-אפשרי בעיניי), ו"רכבת לבוסאן", סרט הזומבים הנהדר ששבר קופות בכל מקום בו הוצג (ואפילו אני הלכתי לראות אותו. ואהבתי. מאוד) – שני הסרטים האלו לא קיבלו אפילו מועמדות אחת מהאקדמיה הקוריאנית. מסתבר שהם אפילו לא הגישו את המועמדות שלהם לשיקול האקדמיה. ואחרי שבשנה שעברה הטקס היה פארסה מתמשכת, השנה הטקס נדחה בחודש (עבר מנובמבר לדצמבר), אבל נדמה שהצרות לא מפסיקות לפקוד את האקדמיה הקוריאנית, ושכל תהליך בחירת המועמדים והזוכים נמצא תחת ביקורת, שכן כבר עכשיו מודיעים שחקנים מובילים שכנראה גם השנה הם לא יכבדו את הטקס בנוכחותם. אז אני לא ממש מבין מה קורה שם, בדרום-קוריאה, אבל בכל זאת, טקסי אקדמיה לאומיים הם חלון ראווה לקולנוע של כל מדינה ומדינה, ואני אוהב קולנוע עולמי בכלל וקוריאני בפרט, אז הנה דיווח קצר על הסרטים הקוריאנים שכן נחשבים למובילים ב-2016 על פי האקדמיה הלאומית לקולנוע שם, בדרום-קוריאה:

היללה (The Wailing) – נא הונג ג'ין

wailing-posterלפני כמה שנים ראיתי בפסטיבל חיפה סרט אקשן סוחף. כזה שגורם לך למחוא כפיים בסופו (ואפילו באמצעו, לאחר סצינה מצוינת במיוחד). לסרט קראו "הים הצהוב" (The Yellow Sea). אח"כ גם קישרתי את הבמאי לסרט קודם שלו שראיתי, "הרודף" (The Chaser), סרט אקשן חביב והומוריסטי. השנה הביא נא הונג ג'ין את סרטו החדש עד לפסטיבל קאן, ומשם להצלחה קופתית וביקורתית בקוריאה וברחבי העולם. רק בישראל עוד לא נראה הסרט הזה.

ואני מודה שקראתי קצת על הסרט, ולא ממש הבנתי את העלילה שלו. הבנתי שבמרכז העלילה יש שוטר. שנמצא באיזשהו כפר מרוחק. הבנתי ששרשרת מיתות מסתורית (ומאוד אלימה, מסתבר) פוקדת את תושבי הכפר. ושהחשד נופל על אזרח זר, יפני, שמתגורר בבקתה מבודדת בכפר. אבל הבנתי גם שלא מדובר, כנראה, ברוצח פסיכופט, אלא באיזשהו כישוף שהוא מפיל על תושבי הכפר שגורם להם לרצוח את חבריהם. או משהו כזה. ואז יש גם עניין עם הבת של השוטר, כדי שהכל יהפוך לאישי. הטריילר לא ממש מפזר את המסתורין, ואני מנחש שאצטרך לחכות לאיזושהי פלטפורמה שכן תקרין את הסרט הזה בישראל כדי שאוכל לנסות להבין בעצמי.

בכל מקרה, נא הונג ג'ין, על פי שני סרטיו הקודמים, הוא במאי שמאוד מעניין אותי, והאקדמיה הקוריאנית מכירה בכך גם בסרטו האחרון. "היללה"  מועמד ל-15 פרסי דאג'ונג: פרס הסרט, בימוי, שחקן, שחקן משנה, שחקנית משנה, שחקנית מבטיחה, תסריט, צילום, עיצוב אמנותי, עריכה, תאורה, הפקה, מוסיקה, סאונד, ואפקטים.

עת הצללים (Age of Shadows) – קים ג'י וון

age-of-shadows-posterקים ג'י וון זכה לתהילת עולם עם סרטים כמו "חיים מתוקים-מרירים", "הטוב, הרע, והמוזר", ו"ראיתי את השטן" (מבין אלו ראיתי רק את "חיים מרירים-מתוקים". לא התלהבתי). כמו כל הבמאים המצליחים בעולם, הוליווד קראה לו. והוא בא, עשה סרט כושל אחד עם ארנולד שוורצנגר, וחזר עם הזנב בין הרגליים. והסרט האחרון שלו החזיר אותו לגדולה, עם הקרנה בפסטיבל החשוב בונציה, הערכה ביקורתית מחודשת, ואהבה של הקהל. ועכשיו גם של האקדמיה הקוריאנית.

מקריאה על הסרט נדמה לי שמדובר במותחן ריגול מתוחכם, עמוס אקשן, תפניות, ושאלות עמוקות של נאמנות. סונג קאנג-הו, מגדולי השחקנים בקוריאה (אנחנו מכירים אותו מסרטיו של בונג-ג'ון הו, "רכבת הקרח", "המארח", ו"זכרונות של רצח", ומ"צמא" של פארק צ'אן ווק), הוא מפקח משטרה יפני ממוצא קוריאני בשנות ה-20 של המאה ה-20. בעוד המשטרה היפנית מנסה לסכל העברת אמצעי חבלה משנחאי, מפקח המשטרה חודר אל המחתרת הקוריאנית כדי לסכל את התוכנית מבפנים. המפקח נקרע בין עברו הקוריאני לבין מחויבותו למנוע טרור בשירות שלטון הכיבוש היפני.

הטריילר אכן מרשים, ו"עת הצללים" אכן זוכה להרבה מועמדויות (13) לפרסי הדאג'ונג: לפרס הסרט, בימוי, שחקן, שחקן משנה, שחקנית משנה, תסריט, צילום, עריכה, תלבושות, תאורה, עיצוב אמנותי, סאונד, ומוסיקה.

האנשים שבפנים (Inside Men) – מין-הו וו

קל להבין את ההצלחה של הסרט הזה בקוריאה, שבימים אלו מיטלטלת בשערוריה אחת עצומה שמערערת את השלטון של נשיאת המדינה בכבודה ובעצמה, שכנראה העניקה טובות הנאה עצומות על חשבון הכסף הציבורי למיטיבה המרכזית שלה. אל תוך האוירה הזו פרץ סרט אקשן אלים שעוסק בשחיתות פוליטית, וכבש את הציבור הקוריאני, את המבקרים, ועכשיו גם את האקדמיה הקוריאנית.

גנגסטר כבד שהוא גם מקושר בצורה ישירה לפוליטיקאי שרץ לנשיאות נבגד ע"י אותו פוליטיקאי חלקלק, ובעקבות הבגידה הזו הוא הופך לנכה. כדי לנקום הוא משלב כוחות עם תובע כללי שהיה שוטר בעברו. במקביל עיתונאי חוקר את הקשר בין כל הדמויות המעורבות כדי לחשוף את השחיתות של העולם הפוליטי (בקוריאה, כן?! כי דבר כזה לא קורה בישראל. מה פתאום).

"האנשים שבפנים" מועמד ל-12 פרסי דאג'ונג: פרס הסרט, בימוי, שחקן, שחקן משנה, שחקנית משנה, תסריט, צילום, הפקה, עריכה, תאורה, סאונד, ומוסיקה.

הנסיכה האחרונה (The Last Princess) – ג'ין-הו הור

מסתבר שתקופת הכיבוש היפני של קוריאה, אי שם לפני כמאה שנה, היא פצע גדול בלאומיות הקוריאנית, ולא מעט סרטים עוסקים בסיפורים מאז. גם הסרט הזוכה מהשנה שעברה, "שיר הלל לאבי" (המצוין) התחיל באותה תקופה. וגם "עת הצללים" שהוזכר כאן למעלה. וגם "הנסיכה האחרונה".

אני חייב לומר שכשקראתי את התקציר של הסרט, לא התלהבתי. אבל אז ראיתי את הטריילר…

הסיפור, מסתבר, אמיתי: הנסיכה האחרונה של קוריאה, לפני השתלטות היפנים, נלקחה בעודה בת 13 מקוריאה ליפן, ונאסר עליה לשוב למולדתה. הרעיון היה להחזיק בסמל הלאומי של קוריאה, ובכך לשלוט בקולוניה הזו גם מוראלית. אבל לוחם חופש אחד, שגם מאוהב בה עוד מילדות, נשלח כדי להחזיר את הנסיכה האהובה הביתה.

כן, נכון, התקציר נשמע כמו רומן רומנטי נצלני מהסוג הסופר-אובר דרמטי. אבל הטריילר נראה מרגש:

"הנסיכה האחרונה" מועמד ל-11 פרסי דאג'ונג: פרס הסרט, בימוי, שחקנית, שחקנית משנה, שחקן משנה, עיצוב אמנותי, הפקה, תלבושות, תאורה, אפקטים, ומוסיקה.

הנמר – סיפורו של צייד זקן (The Tiger – An Old Hunter's Tale) – הון-ג'ונג פארק

על פניו, זה נדמה לי מסוג הסרטים שאני לא אוהב. סרט טבע שמנסה בכוח למצוא את העניין בחיות ובנופים, ובנוסף, הסרט הספיציפי הזה, מנסה, נדמה לי בכוח, למצוא את הסימבוליות שבחיים תחת שלטון כובש, והיחסים עם החיות והטבע מהווים סוג של מטאפורה כאן. או משהו כזה. היחיד שיכול לשכנע אותי להתעניין בסרט הזה הוא השחקן הראשי, צ'וי מין-סיק (Oldboy, "האדמירל: זרמים גועשים"), שכבר הוכיח בעבר, אפילו בסרטים הוליוודים ("לוסי") שהוא שחקן אדיר עם עוצמה גדולה ומרשימה מאוד.

בזמן הכיבוש היפני של קוריאה (כן, שוב), השלטון היפני מנסה לשבור את הרוח הקוריאנית ע"י ציד של נמרים. אבל יש נמר אחד שמערים על כולם ושורד. הצייד הזקן משם הסרט (מין-סיק) כבר פרש מעיסוקו בעקבות טרגדיה שעבר, ואינו צד יותר, אבל בנו הצעיר, המתפתה לכסף המוצע בעבור הציד (וליוקרה שתבוא בעקבותיו, שתאפשר לו להינשא לבחירת ליבו), הבן הזה מהווה סיבה מספקת כדי להרים את הצייד מרבצו, ולצאת גם הוא בעקבות הנמר, רק לא ברור לי אם מדובר במשימת ציד, או משימת הגנה על הנמר האחרון מפני הציידים האחרים.

 

Mtime.com

הטריילר אמנם מרשים, אבל אני לא בטוח שהסיפור של הסרט מחזיק את כל הרושם שהקולנועיות של הסרט הזה יוצרת. "הנמר: סיפורו של צייד זקן" מועמד ל-7 פרסי דאג'ונג: פרס הסרט, שחקן, תסריט, תלבושות, אפקטים, עיצוב אמנותי, וסאונד.


טקס חלוקת פרסי הדאג'ונג יתקיים כבר בשבוע הבא, ב-27.12.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s