מיס סלואן: הביקורת

(שם הסרט במקור: Miss Sloane)

"…האם אי פעם היית נורמלית?…"

miss-sloaneבמאה ה-21, דרמות פוליטיות נוטות לאחד משני הקצוות: הקצה האידאליסטי, שמבין שפוליטיקה היא משחק אכזרי, אבל המשחק הזה הוא כלי להגשמת המטרות לשמן ממנה הציבור את נבחריו לנציגיו בפרלמנט; והקצה השני הוא הקצה הציני, שמבין שפוליטיקה היא משחק, והמטרה של המשחק הזה היא ישיבה בכסא שבפרלמנט לתקופת הזמן הארוכה ביותר האפשרית (ולא מילים כמו ערכים, טובת הציבור, ועוד שטויות כאלו ואחרות…). את הקצה הראשון מייצגת סדרת הטלויזיה "הבית הלבן", ויוצרה אהרון סורקין (שבימים אלו מביים את סרטו הראשון); את הקצה השני מייצגת סדרת הטלויזיה "בית הקלפים", ויוצריה בו ווילימון ודיויד פינצ'ר.

מעבר לאיכויות הרבות שבצילום, עריכה, משחק, וכיוב', לזכותן של שתי הסדרות האלו ניתן לומר גם שהן עוסקות באנשים. בתוך כל המשחק האכזרי והמאוד מתוחכם הזה של פוליטיקה, הסדרות האלו דאגו להציג את האנשים שהם גם הפיונים במשחק הזה. נשיא ארה"ב ג'ד בארטלט, והכוורת שלו – ליאו מק'גארי, סי ג'יי קרייג, ג'וש לימן וכל השאר – בתוך כל ההתחכמויות, ההומור, הדרמה, והדיונים הארוכים על הורדות הידיים האינסופיות בין המפלגות – בתוך כל זה היו אנשים. בני אדם, עם אהבות ואכזבות, עם בעיות ועם כישורים יוצאי דופן שהביאו אותם למקום המיוחד הזה – הבית הלבן. גם בקצה השני, האכזרי, הפסימי, הקודר יותר של המבט על הדמוקרטיה, המבט שגורס שלאף אחד לא אכפת מהציבור, ולכולם אכפת בעצם רק מהקריירה שלהם – גם שם יש אנשים. גם שם יש בני אדם שאמנם מסורים בכל מאודם לקריירה הפוליטית שלהם, אבל הם עדיין אנשים.

ושתי הפסקאות הנ"ל באות בעצם להסביר למה בעיניי "מיס סלואן", מרשים ככל שיהיה, הוא סרט בעייתי. לא בגלל שהוא בא מהצד הפסימי-קודר, אלא בגלל שאין בו בני אדם. אין בו באמת אנשים. מיס סלואן, גיבורת הסרט, מסורה בכל מאודה לקריירה שלה, אבל אין לה חיים. אין לה פרסונה משלה. הציטוט מתחילת הפוסט הוא שאלה שהיא נשאלת בסרט. שאלה כמעט רטורית, כי התשובה הברורה היא "לא". היא מעולם לא היתה נורמלית. מיס סלואן היא מכונה מכוונת מטרה. והמטרה היא לנצח. בכל מחיר. לא משנה מי יפגע. ואין מי שיפגע. כי אין כאן אנשים (יש, בעצם. אחת. אבל היא שחקנית משנה כאן, והיחידה שמצליחה להכניס קצת לב ונשמה לסרט הזה. זה לא מספיק).

הרגעים היחידים שבהם מיס סלואן מורידה, קצת, ממש קצת, את המסיכות (תרתי משמע, אגב) הם כשהיא נפגשת עם שירות ליווי, עם ג'יגולו אחד מסוים. אבל גם שם הראש שלי כל הזמן עובד – הרי בגלל שהסרט הזה כל הזמן מגייס את כל הדמויות, כל ה"אנשים" שבו, לכדי משחק אחד ארוך ואכזרי, אזי כולם כאן כלי משחק, אז כנראה גם הג'יגולו הזה הוא פיון, חייל קטן במשחק הגדול. ואכן, כשהוא מופיע, לכאורה בהפתעה, בסצינה האחרונה, במערכה האחרונה של המשחק הזה, זו לא היתה הפתעה כל כך גדולה בשבילי. הרי כל הזמן חשבתי שהוא יהיה כלי משחק בידי אלו שרוצים לפגוע במיס סלואן, או בידיה של מיס סלואן בעצמה, והנה, זה אכן קורה. אין ולו רגע אחד בסרט שאינו מתוכנן מלמעלה, ע"י אסטרטג/ית מלחמה פוליטית אחד/אחת גדול/ה. הכל שקר. כולם על פני שדה מלחמה פוליטי. ואין רגע אחד שבו אני מבחין באנשים שעל לוח המלחמה הגדול. ולכן גם, כל רגע שהוא כאילו אנושי בסרט הזה גורם לי כל הזמן לחפש את המניע של האסטרטג/ית העליון/נה, ולא באמת להיטמע בדרמה של הרגע.

miss-sloane-2וזו הסיבה שבגללה, עם כמה שהסיפור הזה מרשים, ההקרבה הגדולה של מיס סלואן, הקרבה עצמית של ממש, אינה באמת משאירה בי חותם, כי לבד מהקריירה שלה, היא לא באמת הקריבה את עצמה. כי אין "עצמה". אין לה פרסונה. אין לה אישיות. אין, מאחורי השמלות האלו והאיפור הזה, אין שם כלום. הרי גם נשיא ארה"ב פרנק אנדרווד, ואשתו קלייר (גיבורי "בית הקלפים") – גם אם הם חסרי רחמים ונחושים להשיג את המטרה שלהם, עדיין אני רואה את האנשים האלו, מרגיש אותם, מבין את ההקרבה האישית שלהם למען הבנה שפוליטיקה היא משחק מכוער שלמענו צריך להפוך לחיית טרף, לוותר על האנושיות. למיס סלואן אין פרסונה שעליה היא מוותרת, ולכן ההקרבה שלה לא מספיק דרמטית.

אז עם כל ההערכה לעבודה של ג'ון מאדן, במאי יעיל שיודע לצלם (ונותן כאן לסרט מראה מפואר), לערוך בקצב טוב, ולעבוד עם מוסיקה בצורה אפקטיבית, ועם הסימפטיה שיש לי לשחקנית המשנה גוגו מבאטה רו (בתפקיד היחיד שיש בו קצת רוח חיים), הסרט הזה, שכולו משחק אחד ארוך ומרשים, הסרט הזה בעצם חסר חיים של ממש. אז הבנו, פוליטיקה היא משחק מכוער, וכולם רק רוצים את הכסא שלהם. אבל מי אלו ה"כולם" האלו? על השאלה הזו אין לסרט הזה תשובה. סרט מעניין, "מיס סלואן", אבל לא באמת כזה שמשאיר אחריו מחשבה עמוקה או מכה בלב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s