הכחשה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Denial)

הסצינה הראשונה ב"הכחשה" מראה את גיבורת הסרט, דבורה ליפשטט, מדברת בפני סטודנטים בכיתה. נושא ההרצאה שלה היא מכחישי שואה, והיא אפילו כותבת על הלוח 4 סיבות שבגינן אנשים הופכים למכחישי שואה.

אם הסרט היה נשאר עם אותה סצינה ראשונה, ממשיך אותה, מאלץ את הדמות הראשית לדבר על המשפט שמהווה את עיקר העלילה, אם הסרט היה נשאר באותה כיתה למשך כל 110 דקותיו, דבר לא היה משתנה בחוויה הקולנועית שהוא מעניק. למעשה, אולי הסרט היה אפילו יותר טוב.

denialכי כזה הוא "הכחשה". הרצאה דידקטית על מכחישי שואה. סרט שנמנע באופן קיצוני מכל רגש. והשואה – איך אפשר שלא לדבר עליה עם רגש? כי היו שם אנשים. 6 מיליון אנשים. לכל אחד היה שם, משפחה, ילדים, הורים, בית, רכוש, אהבות, נשמה. 6 מיליון נשמות יהודיות נכחדו שם. איך אפשר שלא לדמוע? "הכחשה" מתעקש לשמור על טון קר וענייני. הרי דבורה ליפשטט, גיבורת הסיפור – האם יש לה בן זוג? בת זוג? ילדים? משפחה? הורים? חברים? תחביבים ? (את זה כן רואים בסרט – היא עושה ג'וגינג, אבל רק כדי לראות כותרת בעיתון שתקדם את העלילה) – והכי חשוב, למה גיבורת הסרט בכלל מקדישה את חייה לחקר השואה, ולחקר אלו שמבקשים לעוות את ההסטוריה? מה מניע את התשוקה הזאת שלה?

הסרט מזניח את כל אלו. אין דמויות בסרט הזה. אין סיפורי משנה. אין הערות צד. אין עולם שבו פועלות האין-דמויות האלו. כל הסרט כולו, מתחילתו ועד סופו, מתאר את המשפט הזה, את האסטרטגיה של עורכי הדין, את פעולות התובע, את פעולותיה של הנתבעת, ואת הדיוק של השופט. זה לא סרט. זה תיאור פרוצדורלי יבש של פעולות. זו הרצאה דידקטית על מכחישי שואה (שפועלים, כך מסתבר, כדי להצדיק את השקפת עולמם האנטישמית. אבל זה נאמר כבר בהתחלה, אז למה אני מבזבז עוד 100 דקות על סרט שלא מוסיף דבר?)

למעשה, יש בסרט שניה וחצי שזה בורח לו (לבמאי). שניה וחצי שהוא מרשה לעצמו כן לדבר על הניצולים. שניה וחצי של טריק קולנועי של הצצה בעינית של דלת תאי הגזים. שניה וחצי אולי נצלנית, אבל כזאת שחושפת את המנגנון המשונה של הסרט הזה, שמנסה להיות נאמן למהלכי המשפט הזה, אבל לא לאנשים שהיו בו.

סרט יבש ומיותר. כדאי וצריך למחוק את הסרט הזה, ואז לכתוב אותו מחדש (ועדיף שאיש כמו אהרון סורקין יכתוב אותו). כי היו אנשים שם, בשואה. ויש אנשים גם בדור השני והשלישי. ויש להם סיפור חשוב לספר, לאנשים האלו. אבל הם לא נמצאים בסרט הזה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s