להתאהב מעל הראש: הביקורת

(שם הסרט במקור: Un Homme à la Hauteur)

לורן טיראר. השם אולי לא אומר לכם כלום, אבל כבר ב-2004 סימנתי אותו כבמאי מסקרן עם הקומדיה המשעשעת "סיפור חיי" (במקור: Mensonges et Trahisons). כמה שנים לאחר מכן הגיע "מולייר", סרט נפלא בעיניי, שמעבר לסיפור ההסטורי שבו, טיראר פרס בו את האני מאמין האמנותי שלו: קומדיה בשבילו היא ז'אנר נעלה ואיכותי ממש כמו כל דרמה. היא נחוצה לנשמה, וכשהיא טובה, היא אינה נחותה מכל יצירה איכותית אחרת בכל ז'אנר אחר. וב"מולייר" טיראר הכריז שזה מה שהוא הולך לעשות.

מאז "מולייר" הוקרן בארץ רק עוד סרט אחד שלו, "החברים של ניקולא" (גם הוא משעשע מאוד), אבל מכיוון שמאז הוא נגע בנושאים שמדברים בעיקר לצרפתים, אבל אומרים מעט מאוד ללא-צרפתים ("ניקולא" וסרט ההמשך שלו הם עיבודים לקומיקס צרפתי ידוע, וכך גם "אסטריקס ואובליקס"), הסרטים שלו נעדרו מהמסכים הישראלים כמעט עשור. והנה עכשיו הוא חוזר. וכמו תמיד, עם עוד קומדיה. וכמו תמיד, אפשר לסמוך על טיראר. גם כאן הוא מוכיח שהוא במאי קומי מעולה, עם טיימינג מושלם, עם בימוי שחקנים נהדר, ועם יכולת מצוינת לתזמר את הקצב של הסיפור ואת הסיטואציות לכדי קומדיה מצחיקה מאוד שסוחפת אותי באולם לכדי טריפ מענג.

homme-a-la-hauteurטיראר לא מבזבז זמן. כבר בסצינה הראשונה אנחנו מכירים את שתי הדמויות הראשיות, נשבים בקסמן. בסצינה השניה הסיטואציה הבסיסית של הסרט כבר עומדת, ובסצינה השלישית אני  מוקסם לגמרי  מהרומנטיקה הסוחפת ומגיצי האהבה שעפים באויר (ולסצינה הזו, לכאורה זניחה במרקם הכללי של הסרט, יש פיי-אוף מרגש וגם מצחיק בסוף הסרט).

עם זאת, צריך לומר שאח"כ הסרט מאבד קצת גובה. חבל שאת כל האנרגיה שהבמאי והתסריטאי טיראר הקדיש ליצירת הסיטואציה הבסיסית הוא לא הקדיש גם לפיתוח סיפורי המשנה, וכך סיפור הרקע של הבחורה נותר לא ממש מפותח, ודי תמוה לעיתים: היא שותפה כעורכת דין במשרד עם בן זוגה לשעבר, והמתח ביניהם נשאר במקום אחד כל הסרט. לא ברור למה היא לא עוזבת וזהו (והמזכירה מיותרת), וגם סיפור הרקע של הגבר עם הבן שלו לא מספיק מפותח (אבל יש בדיחה אפקטיבית שחוזרת ומצחיקה כל פעם מחדש עם הכלב). וגם צריך לומר שאחרי ההתאהבות הראשונית לא ממש ברור מה מחזיק את שני האנשים האלו ביחד.

אבל גם כשהסרט קצת מאבד גובה, עדיין מדי פעם מגיעות סצינות שבהן טיראר מדגים את השליטה המושלמת שלו באמנות הקומית, או בקיצור: יש כאן כמה וכמה (ועוד כמה) סצינות מ-א-ו-ד מצחיקות (הכי זכורה לי היא הסצינה עם האמא ברכב. אבל יש עוד כמה), וביניהן קצת רומנטיקה שלא תמיד מחזיקה את זמן המסך שלה. ואז מביא טיראר את הסרט לכדי סיום יפהפה, מצחיק-מרגש, והחוויה הכללית שלי מהסרט הזה היא מתוקה וחמודה.

סרט מקסים, גם אם מדי פעם חסר בו משהו, ועדיין מומלץ ושווה צפייה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s