פרסי רוברט 2017: המועמדויות

ושבוע אחרי ששבדיה פרסמה את המועמדויות לפרס האקדמיה שלה, גם השכנה מדרום מתמרקת לטקס פרסים משלה. וכשלארס פון טרייר מתחיל (סוף סוף) לעבוד על הפרויקט החדש שלו, שיהיה מוכן, כנראה, רק ב-2018, כמה וכמה סרטים מעניינים אחרים ממלאים את רשימת המועמדויות.

ראשית, שני סרטים שאנחנו כבר מכירים, וחלקנו כבר ראינו:

"הקומונה" (Kollektivet) של תומס וינטרברג, שהוקרן בהקרנת בכורה עולמית בפסטיבל ברלין בדיוק לפני שנה, וקצת אח"כ הוקרן גם בישראל מסחרית (אני ממש שנאתי את הסרט הזה), הסרט הזה מועמד ל-11 פרסי רוברט: פרס הסרט, הבימוי (וינטרברג), תסריט מעובד (וינטרברג וטוביאס לינדהולם, הבמאי של "מלחמה" ו"חטיפה"), שחקן (אולריך תומסן), שחקנית (טרינה דירהולם, שגם זכתה בפרס המשחק על הסרט הזה בפסטיבל ברלין בשנה שעברה), עיצוב אמנותי, צילום, תלבושות, איפור, עריכה, וסאונד.

הסרט המוכר השני שמככב ברשימת המועמדויות של האקדמיה הדנית הוא "דוגמניות ושדים" (Neon Demon), מאת הבמאי שהוא שד בפני עצמו, ניקולס וינדינג רפן. את הסרט המרשים-אך-מגוחך הזה ראיתי בפסטיבל ירושלים, והוא השאיר את רישומו על לא מעט אנשים. אני, לכל הפחות, לא ממש אהבתי את הסרט, אבל אני עדיין מסוקרן מכל דבר חדש שהשד המופרע הזה יוצר. "דוגמניות ושדים" מועמד גם הוא ל-11 פרסי רוברט: פרס הסרט, בימוי (רפן), תסריט מקורי (רפן, בשיתוף שניים אחרים), שחקנית (אל פאנינג), צילום, איפור, עריכה, סאונד, מוסיקה (השותף הקבוע של רפן, קליף מרטינז), שיר מקורי, ואפקטים.

ועכשיו לפירוט קצר על הסרטים המועמדים לפרס האקדמיה הדנית ששמם עדיין לא הגיע לאוזניי, במזרח התיכון:

יום יבוא (Der Kommer en Dag) – יספר וו. נילסן

סרט שנדמה כמו דרמה עוצמתית עם שאר רוח. שני ילדים, אחים, מגיעים לבית יתומים, כאשר אמא שלהם, החד-הורית, נופלת למשכב, ואינה יכולה לטפל בהם יותר. השנה היא 1967, ושיטות החינוך בבית היתומים הן קשוחות, ואף אלימות. מנהל המוסד הוא גבר חסר רחמים וקשה. הילדים הצעירים מתקשים להסתגל לבית החדש והמעיק מאוד שלהם, ומתכננים את הבריחה שלהם. נחיתת האדם על הירח מספקת לסרט, כנראה, את רגעי הפנטזיה של הילדים על מקום טוב יותר. הטריילר (הלא מתורגם) נראה מסקרן:

"יום יבוא" מועמד גם הוא ל-11 פרסי רוברט: פרס הסרט, בימוי, תסריט מקורי, שחקן משנה (לארס מיקלסן, הוא מנהל המוסד האלים. פניו מוכרות לכם מתפקידו כנשיא הרוסי, תואם פוטין, בסדרת הטלויזיה "בית הקלפים". ומי שהתמזל מזלו לראות את "מה שריצ'רד עשה", הסרט שלני אברהמסון עשה לפני "חדר", מיקלסן שיחק שם את האבא), שחקנית משנה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, עריכה, מוסיקה, ואפקטים.

הורים (Forældre) – כריסטיאן טאפדרופ

לסרט הזה, נדמה לי, יש הנחת עבודה יפה ומעניינת, אבל לפי מה שקראתי, כמו לפי הטריילר, אין באמת פיתוח לרעיון הבסיסי. אז ככה: אבא ואמא (ההורים משם הסרט) כבר בגיל השני, אוטוטו בשלישי. הבן הגדול עוזב את הבית, והם שוב לבד. כדי לרענן את חייהם, להכניס ריגוש חדש, הם חוזרים אל בית נעוריהם, הבית בו התאהבו לפני שהתחתנו ועשו ילד. הם מחיים את האהבה הישנה, ו…לא יודע מה ההמשך. אין כאן באמת פואנטה. התקציר של הסרט כפי שנכתב באתר של פסטיבל טרייבקה, בו הוקרן הסרט בשנה שעברה, טוען שמדובר בסרט עם טונים הומוריסטים עדינים. התקציר בדף הסרט ב-Imdb (שנכתב ע"י הבמאי-תסריטאי עצמו) טוען שמה שקורה בסוף הוא שההורים מתעוררים יום אחד צעירים יותר, כמו חזרו במכונת זמן (מה שנשמע לי כמו רעיון מצוין. אם אתה רוצה להרוס סרט שנשמע חביב). אבל הטריילר מושך לכיוון האפל יותר, כמו רומז שסודות שחורים מן העבר קמים לתחייה. כך או כך, נדמה לי שמדובר בסרט שיש לו רעיון נחמד, וביצוע בינוני.

parents"הורים" מועמד ל-8 פרסי רוברט: פרס הסרט, בימוי, תסריט מקורי, שחקן, שחקנית (בודיל יורגנסון, "האידיוטים"), שחקן משנה, צילום, ועריכה.

בדם (I Blodet) – רסמוס הייסטרברג

לא ממש הבנתי על מה הסרט הזה. איכשהו נדמה לי שיש כאן יותר תיאור מצב, יותר סרט אוירה, מאשר סרט שבא באמת לספר סיפור. וממבט בטריילר, נדמה גם שיש כאן דגש על תיאור סביבת חיים מאוד ספיציפית, סביבה של נוער ששותה, מעשן, רוקד בדיסקוטקים, מחפש זיונים (ולפעמים גם משיג), ו…זהו, פחות או יותר. קמים בבוקר (או בצהרים) ומתחילים את אותו יום שוב.

השלד הצר של הסרט הוא על 4 חברים החולקים דירה על סף המעבר מגיל התבגרות לגיל של אחריות יותר מבוגרת. 3 מהחברים מתחילים במהלך הסרט להתבגר, אבל הרביעי עדיין לא מוכן לותר על נוחות החיים חסרי האחריות של נערות. הם רוצים למכור את הדירה המשותפת, והוא לא רוצה. וזהו, פחות או יותר. אני לא בטוח שהאוירה הדי דופקת במוח מחזיקה סרט באורך של כמעט שעתיים.

in-blood"בדם" מועמד ל-8 פרסי רוברט: פרס הסרט, סרט ילדים (לאקדמיה הדנית יש קטגוריה נפרדת לסרטי ילדים. אני לא בטוח שהסרט הזה באמנת עונה להגדרות של סרט ילדים, אבל נו, שיהיה. בדנמרק החיים אחרים), בימוי, תסריט מקורי, שחקן משנה, שחקנית משנה, עיצוב אמנותי, וצילום.

הודעה בבקבוק מ –  Flaskepost fra P) P) – הנס פטר מולנד

פרק שלישי בטרילוגיה של עיבודים של ספרי מתח לקולנוע. גם הפרקים הקומדים זכו להצלחה ולמועמדויות (בדנמרק. לא בשאר העולם), וכך אותם שחקנים (ניקולאי לי קאס, "האידיוטים", ופארס פארס, "יאללה יאללה" ו"הקומונה") חוזרים אל אותן דמויות. הטריילר (שנראה טוב) עושה סיכום קל של שלושת חלקי הטרילוגיה, ויוצר ציפיה לסרט אקשן שעשוי טוב. וצריך גם לציין שהפעם על הגה הבימוי יושב הנס פטר מולנד הנורבגי, שעשה בעבר את "בסדר ההיעלמות" המצחיק ומחריד גם יחד, ואת "ג'נטלמן בנשמה" המשעשע (מולנד הוא סוג של אח כהן שלישי. מסקנדינביה), כך שגם בלי לדעת את פרטי העלילה של הסרט הזה, אני מסוקרן לראות את אותו (ובהזדמנות, גם את שני חלקי הטרילוגיה האחרים. אחד מהם לפחות, אני יודע, שודר בעבר בערוצי הסרטים של Yes).

message-in-a-bottle-from-p"הודעה בבקבוק מ-P" מועמד ל-7 פרסי רוברט: תסריט מעובד (התסריטאי הוא ניקולאי ארסל, שכבר היה מועמד לאוסקר על בימוי "סיפור מלכותי", והוא גם עיבד לקולנוע את טרילוגיית המילניום המקורית עם הנערה המקועקעת דרקון, כמו גם את החלקים הקודמים של הטרילוגיה הנוכחית), שחקן (ניקולאי לי קאס), שחקן משנה (פארס פארס), שחקנית משנה, תלבושות, עריכה, ומוסיקה.

ציוץ ציפורים (Fuglene over Sundet) – ניקולו דונאטו

הסרט האחרון בסקירה הזו עושה לי הרגשה לא טובה, על פניו. מדובר בעוד סרט שואה, ולפי הטריילר שלו, די דרמטי ואפילו קצת מוגזם. סיפור בריחתם של יהודים מהנאצים, מדנמרק לשוודיה, ב-1943, ובמיוחד של משפחה אחת, נגן ג'אז יהודי, אשתו, ובנם הקטן. הו. נראה כמו סרט שואה גנרי וחסר ייחוד, ואולי אפילו אובר-דרמטי.

birds-cry"ציוץ ציפורים" מועמד ל-8 פרסי רוברט: שחקן, שחקנית, שחקן משנה, 2 שחקניות משנה, עיצוב אמנותי, מוסיקה, ושיר מקורי.

האקדמיה הדנית מחלקת את פרס הסרט הזר לשניים. לפרס הסרט האמריקאי הטוב ביותר מועמדים: "המפגש", "קרול", "מכונת הכסף", "האיש שנולד מחדש" ו…"אנומליסה". לפרס הסרט הלא אמריקאי הטוב ביותר מועמדים: "אני, דניאל בלייק", זוכה פרס דקל הזהב האחרון, שהיה אמור כבר לעלות בישראל, אבל נדחה לחודש מרץ (סרט לא רע בכלל), "טוני ארדמן" הגרמני (הסרט המהולל ביותר בעולם בשנה שעברה. בקרוב גם בישראל), "הבן של שאול", "הלובסטר", ו"נעורים" של פאולו סורנטינו. טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-5 בפברואר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s