המייסד: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Founder)

המפיקים של הסרט הזה הם האחים ווינסטין. בוב והארווי. המפיקים הנודעים. אלו שהיה להם פעם מגע של זהב (למשל: "סיפורו של וויל האנטינג", "שייקספיר מאוהב", בין היתר). הם ידעו לזהות איכות, ולדחוף אותה באגרסיביות לקהל ולפרסים. אבל הם איבדו את הטאץ' שלהם, והם מסובכים עם לא מעט פרויקטים, אפעס, לא הכי איכותיים. הסרט הכי טוב שהם מעורבים בו כרגע הוא "סארו הדרך הביתה" (סרט חביב, אבל לא מתקרב לסרטים שלהם מפעם). במקרה של "המייסד", הם פשוט הימרו גרוע. הם רצו לדחוף את הסרט הזה לאוסקרים. הם דחו את תאריך היציאה שלו לסוף דצמבר מתוך תקווה לעורר באז לפרסים. אבל כשהגיעו הביקורות הראשונות, הן טענו: "השחקן מצוין, הסרט לא". הרבה פעמים אני מוצא את עצמי לא מסכים עם המבקרים האמריקאים. הפעם הם צודקים.

כי "המייסד" הוא שיר הלל לדרך החיים האמריקאית. לעקשנות, להתמדה כנגד כל הסיכויים. אבל הוא שיר מזייף מאוד. כי לא באמת מדובר בשיר הלל. מדובר בשיר מתחנף, מתלקק בצורה קיצונית. רק תביטו בסצינה בה גיבור הסרט מגיע למקדונלדס לראשונה. סרט פרסומת בוטה למסעדת ההמבורגרים האמריקאית הגדולה מכולם. כולם כל כך נהנים מקציצת הבשר הזו, מהשירות, מהחוויה – היה חסר רק הילוך איטי כדי לעשות את זה מזויף יותר.

founderכי זאת הטעות המרכזית של "המייסד" – הוא סרט נעים ומתקתק על נושא אכזרי וחסר רחמים. המוסיקה שקטה ומלטפת. הצילום בצבעים חמים משרה אווירה ביתית. אבל גיבור הסרט להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת