המייסד: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Founder)

המפיקים של הסרט הזה הם האחים ווינסטין. בוב והארווי. המפיקים הנודעים. אלו שהיה להם פעם מגע של זהב (למשל: "סיפורו של וויל האנטינג", "שייקספיר מאוהב", בין היתר). הם ידעו לזהות איכות, ולדחוף אותה באגרסיביות לקהל ולפרסים. אבל הם איבדו את הטאץ' שלהם, והם מסובכים עם לא מעט פרויקטים, אפעס, לא הכי איכותיים. הסרט הכי טוב שהם מעורבים בו כרגע הוא "סארו הדרך הביתה" (סרט חביב, אבל לא מתקרב לסרטים שלהם מפעם). במקרה של "המייסד", הם פשוט הימרו גרוע. הם רצו לדחוף את הסרט הזה לאוסקרים. הם דחו את תאריך היציאה שלו לסוף דצמבר מתוך תקווה לעורר באז לפרסים. אבל כשהגיעו הביקורות הראשונות, הן טענו: "השחקן מצוין, הסרט לא". הרבה פעמים אני מוצא את עצמי לא מסכים עם המבקרים האמריקאים. הפעם הם צודקים.

כי "המייסד" הוא שיר הלל לדרך החיים האמריקאית. לעקשנות, להתמדה כנגד כל הסיכויים. אבל הוא שיר מזייף מאוד. כי לא באמת מדובר בשיר הלל. מדובר בשיר מתחנף, מתלקק בצורה קיצונית. רק תביטו בסצינה בה גיבור הסרט מגיע למקדונלדס לראשונה. סרט פרסומת בוטה למסעדת ההמבורגרים האמריקאית הגדולה מכולם. כולם כל כך נהנים מקציצת הבשר הזו, מהשירות, מהחוויה – היה חסר רק הילוך איטי כדי לעשות את זה מזויף יותר.

founderכי זאת הטעות המרכזית של "המייסד" – הוא סרט נעים ומתקתק על נושא אכזרי וחסר רחמים. המוסיקה שקטה ומלטפת. הצילום בצבעים חמים משרה אווירה ביתית. אבל גיבור הסרט דורס את כל מי שבדרכו, כולל את אשתו (לורה דרן, שחקנית מצוינת, כאן בתפקיד אומלל ללא בשר. pun intended), חומד אשה נשואה לאחר, ומתנהג בחזירות בלתי ניתנת לשובע כלפי כל אחד ואחת. "אתה הולך בגדול, הא?" שואלת אותו אחת במהלך הסרט; "האם יש דרך אחרת?" הוא מגיב.

זו הדרך האמריקאית לפי הסרט הזה – ללכת בגדול, ולהמשיך ללכת כל הזמן. לא משנה מה המחיר. כי התוצאה כדאית. אבל בגלל שאין כאן שום היסוס, שום הרהור על הגבולות המוסריים של הדרך הזו, אין כאן גם קונפליקטים, אין דרמה, והכל כל כך חביב ונעים כל הזמן (כולל האחים מקדונלד בעצמם. וכשהם כבר מתעצבנים, זה לא אמין ולא עובד), למרות שהעסקים שגיבור הסרט עושה רצים קדימה באנרגיה עצומה ללא מעצורים.

אין פלא שהסרט הזה נעדר מרשימת המועמדויות לאיזשהו פרס בעונת האוסקרים הזו. זה לא שהסרט הזה רע במיוחד, אבל אם לפחות היתה בו מראית עין של מאבק, מראית עין של מחשבה ביקורתית, כי כן, האמריקאים (והוליווד) רוצים וצריכים סרט שהוא טפיחה על השכם, אבל כזו שהגיעה אחרי מאבק מתמשך, נצחונות על משברים. ואין את זה כאן. הכל כל כך נעים ומנומס כאן, אבל עולם העסקים הוא עולם מלוכלך, גם זה שמוצג כאן בסרט, רק שהוא מצופה בהרבה מתיקות והתחנפות. ועד כמה שמייקל קיטון סוחף באנרגיה הבלתי נגמרת שלו, אין לו קונטרה, או תסריט, או שום יריב ואנטגוניסט שיעמוד מולו בסרט הזה.

זה "המייסד". סרט על המבורגר עם סוכר. הרבה סוכר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s