סזאר 2017: המועמדויות

בניגוד להכרזת המועמדויות לאוסקר מאתמול, שנעשתה בסרטון מהיר, קולח, מתוקתק, מדויק, מתקשר, ונעים לצפיה, התקיימה הבוקר בצרפת מסיבת עיתונאים מנומנמת, מגושמת, מבולבלת, שבה הוכרזו ביד כבדה, עם לא מעט טעויות (טכניות ואחרות) המועמדים לפרס הסזאר של האקדמיה הצרפתית לקולנוע. יש כמה השקות בכל זאת בין האוסקרים לסזאר: בשניהם מועמדת איזבל הופר לפרס המשחק (נדמה לי שלפחות בצרפת, היא ההימור הכי בטוח לזכיה), ובשניהם מועמדים לפרס סרט האנימציה הסרטים "חיי כקישוא" ו"הצב האדום".

ויש עוד כמה וכמה דברים מעניינים בסזארים. למשל, "היא" של פול ורהובן. סרט משובח ופסיכי, שעדיין מוצג בהקרנות מסחריות בישראל,  הוא בעצם הסרט המוביל במספר המועמדויות, 11 במספר: הסרט הטוב ביותר, שחקנית (הופר), בימוי (ורהובן), שחקנית משנה, שחקן משנה, צילום, שחקן מבטיח, סאונד, עריכה, תסריט מעובד, ומוסיקה.

סרט נוסף שמועמד ל-11 פרסי סזאר הוא

פרנץ (Frantz) – פראנסואה אוזון

סרטו האחרון של אחד הבמאים החביבים עלי בעולם, פראנסואה אוזון ("8 נשים", "בריכת שחיה", "5X2", "הזמן שנשאר", "פוטיש", "צעירה ויפה") הוא סרט רומנטי ועצוב (כנראה) המתרחש ב-1919 בגרמניה שאחרי מלחמת העולם הראשונה. בחורה צרפתיה צעירה שבן זוגה הגרמני נפל במלחמה מוצאת בחור צרפתי העולה באופן קבוע אל קברו של אהובה. משפחת המנוח מארחת אותה ואותו, וסודות מהעבר עולים אל פני השטח. נראה כמו סרט מסקרן במיוחד מאת במאי שאני מאוד אוהב (עופר ליברגל ראה, אהב, וכתב עליו ב"סריטה"). קראתי באיזשהו מקום שהסרט נרכש להפצה בישראל, ואני מניח שנראה אותו בפסטיבל הצרפתי המתקרב. בינתיים, "פראנץ" מועמד ל-11 פרסי סזאר: פרס הסרט, בימוי (אוזון), שחקן, שחקנית מבטיחה, צילום, תסריט מעובד (גם כן אוזון), תלבושות, עיצוב אמנותי, עריכה, סאונד, ומוסיקה.

התמימות (Les Innocentes) – אן פונטיין

במאית בעייתית בעיניי, אן פונטיין. יש לה סגנון בימוי יבש למדי, כזה ששואב את המיץ מתוך הדרמה של הסיפורים המעניינים שהיא בד"כ מעלה על המסך. מצד שני, אהבתי את "קוקו לפני שאנל" שלה, בעיקר בגלל השחקנית הראשית, אודרי טוטו (לטעמי, זה תפקיד חייה של טוטו. יותר מ"אמלי"). "התמימות", על פניו, גם הוא סיפור מלא יצרים וקונפליקטים, פנימיים וחיצוניים. אני לא ממש בטוח עד כמה הסרט הזה אפקטיבי רגשית (הוקרן בפסטיבל ירושלים. דילגתי עליו בגלל הרתיעה שלי מהבמאית).

"התמימות" מתרחש בסוף מלחמת העולם השניה בפולין. רופאה צרפתיה צעירה בשירות הצלב האדום נשלחת לפולין הקפואה כדי לעזור לשקם את הניצולים. במהלך עבודתה היא נתקלת בכמה נזירות בהריון הזקוקות לליווי רפואי. על מנת לעזור להן היא מבקשת להזעיק עזרה, אבל אם המנזר מבקשת לפתור את הבעיה ללא עזרה חיצונית, כנראה כדי לא לפרסם את דבר המין שפרץ את גבולות הצניעות של שבועת הנזירות, גם אם מדובר באונס, ובכך להביא למעשה את מוסד המנזר הזה לכדי סופו. קדושת החיים מול קדושת עבודת השם. והצעירה הצרפתיה באמצע. הטריילר קורע לב:

"התמימות" מועמד ל-4 פרסי סזאר: פרס הסרט, בימוי (פונטיין), תסריט מקורי (אן פונטיין, בשיתוף עם פסקל בוניצר הותיק, שכתב בעבר כמה סרטים לז'אק ריווט, בין היתר), וצילום (קרולין שמפטייה, שצילמה בעבר סרטים לעמוס גיתאי, תאופיק אבו ואיל, וכן את "מנועים קדושים" הפסיכי של לאוס קאראקס, ואת "ניקוי יבש", הסרט שגילה את אן פונטיין לעולם).

"מא-לוט" (Ma Loute) – ברונו דומון

ברונו דומון הוא במאי שאני לא ממש אוהב. הוא אוהב להשתמש בשוטים ארוכים, רחוקים, מנוכרים, הצופים בד"כ בנון-אקטורס הנאספים מהציבור העממי שלא לומר לא ממש מחונך. דומון מנגיד את הבורגנות השבעה מול האנשים הפשוטים, ובתוספת לא מעט פרובוקציות (לרוב בצורת מין בוטה ומפורש מאוד) הוא מנסה להצביע על התוצאות ההרסניות של הניגודים האלו. נדמה שאת השימוש בנון-אקטורס הוא החליף הפעם באקטורס-באבו-אבוה, אבל את הפרובוקציות שלו הוא ממשיך בצורת שימוש מוגזם מאוד מאוד בסלפסטיק, קומדיה מוחצנת מאוד, שמנסה להיות מתוחכמת בכך שהיא גם תעלומת רצח/ העלמות של תיירים בחוף נופש בורגני בצרפת של 1910. מהטריילר נדמה שהסרט הזה פשוט מוגזם מדי. "מא-לוט" (שהוקרן בפסטיבל קאן האחרון וזכה לתגובות מעורבות, כולל זו של אורון שמיר ב"סריטה", כמו גם בפסטיבל ירושלים האחרון, תחת השם "מפרץ ההיעלמות". דילגתי על ההקרנה הזו) מועמד ל-9 פרסי סזאר: פרס הסרט, בימוי (דומון), שחקן (פבריס לוקיני הותיק), שחקנית משנה (ולריה ברוני טדסקי, "5X2"), שחקנית מבטיחה, תסריט מקורי (דומון), צילום, עיצוב אמנותי, ותלבושות.

הכאב שבפנים (Mal de Pierres) – ניקול גרסיה

הסרט הזה הוקרן בפסטיבל קאן בשנה שעברה, וזכה לביקורות מזלזלות במיוחד, למרות הקאסט הנוצץ, ולמרות הסיפור שעל פניו יש בו פוטנציאל לסרט מרגש במיוחד (הוקרן בפסטיבל חיפה תחת השם "אהבה שבורה". דילגתי עליו בגלל הביקורות הרעות). גיבורת הסרט הוכרחה להתחתן עם גבר שלא אהבה, וכשהיא נשלחת לבית הבראה לטפל באבנים בכליות היא פוגשת גבר אחר ומתאהבת בו. האם גם הפעם תוריד ראשה אל מול דרישות החברה, או שתעז ללכת עם הלב? הטריילר מגלה סרט שכנראה לא יודע לטפל בקשת הדרמטית בצורה נכונה, מה שכנראה יוצר חוויה מוגזמת שעולה על גדותיה.

"הכאב שבפנים" מועמד ל-8 פרסי סזאר: פרס הסרט, בימוי, שחקנית (מריון קוטיאר), סאונד, עריכה, תסריט מעובד, צילום, ותלבושות.

ויקטוריה (Victoria) – ג'סטין טרייה

עם כל הקומדיות הצרפתיות המציפות את המסכים בישראל, אני מופתע איך הסרט הזה עדיין לא הגיע לכאן. ועוד יש כאן את הנסיכה החדשה של הקומדיות הצרפתיות בתפקיד הראשי. כן, הנה היא שוב, וירז'יני אפירה, שחקנית סימפטית דווקא ("להתאהב מעל הראש", "נפלאות החושים", וגם תפקיד קטן ב"היא"), כאן בתפקיד עורכת דין גרושה עם בלגן בחיים. יש לה שתי ילדות, מכר לשעבר שנכנס לחייה שוב באיזושהי מסיבה, וגבר נוסף, קליינט לשעבר, שגם הוא נכנס למיקס. הטריילר מצביע בעיקר על סרט מבולבל, אבל אולי זה סתם טריילר לא טוב.

"ויקטוריה" מועמד ל-5 פרסי סזאר: פרס הסרט, שחקנית (אפירה), 2 שחקני משנה (ונסן לקוסט ומלוויל פופו), ותסריט מקורי.

אלוהיות (Divines) – הודא בנימינה

אני מודה שלא שמעתי על הסרט הזה עד לפני כחודש. שני סרטים צרפתים היו מועמדים לגלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הזר. אחד מהם אפילו זכה ("היא"). השני היה הסרט הזה. מסתבר שהוא גם זכה בפרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן בשנה שעברה, ובכלל, מכל הסרטים ברשימת המועמדויות, נדמה לי שזה הסרט שהכי מסקרן אותי (ואם להסתמך על ההסטוריה מלאת ההפתעות של טקס הסזאר, אני לא מוציא מכלל אפשרות שזה הסרט שיזכה בסזאר). יש בו סוג של חיות ואנרגית נעורים אותנטית שמאוד קשה למצוא (צפיה בטריילר הזכירה לי את סרטיה של סלין סיאמה, ובעיקר את "חבורת נערות"). ניסיתי למצוא חומר על הסינופסיס של הסרט, ויש בו הרבה, ולא הבנתי כלום, ואולי זה לא ממש חשוב. יש שם נערות, וחיים ברחוב של נוער דחוי, וסחר בסמים, וחיי פשע, ואהבות של בחורות ובחורים, ואהבות של בחורות ובחורות, אבל מה שיש שם, בעיקר, זו אנרגיה של נוער, משולבת בהרבה אותנטיות ווייב של חיים שרק מי שמכיר את החיים האלו יודע גם לתרגם את זה לחוויה קולנועית סוחפת. הטריילר רומז שהצפיה בסרט הזה היא בדיוק זה, חוויה:

"אלוהיות"  מועמד ל-7 פרסי סזאר: פרס הסרט, בימוי, תסריט מקורי, סרט ביכורים, שחקנית משנה, שחקנית מבטיחה, ועריכה.

הרקדנית (La Danseuse) – סטפני די ג'וסטו

לכאורה, נדמה לי שסיפורה של רקדנית שהיוותה השראה ומושא תשוקה של גדולי האמנים בתחילת המאה העשרים לא יהיה חומר לסרט שימשוך את תשומת ליבי. נדמה לי שבסיפורים כאלו יש התעסקות בניים-דרופינג, בדיונים דידקטיים על טבע האומנות, ופחות על מה האמנות מייצגת, פחות על הקשר שלה לחיים עצמם, ולאנשים שחיים אותם. לכאורה. ואז ראיתי את הטריילר, ואני כבר לא כל כך בטוח. הרקע הוא תחילת המאה העשרים, ואכן יש כאן אזכורים לאמנים חשובים שחוקרי אמנות מכירים, אבל נדמה לי שיש כאן גם סיפור על התשוקה שביצירה, על רקדנית שהלכה עד הסוף עם האמנות שלה (ולמרות שאני די משתעמם ממחול, נדמה שיש כאן יותר שואו מרהיב, ופחות מחול קלאסי), ושילמה על כך מחיר.

"הרקדנית" מועמד ל-6 פרסי סזאר: פרס סרט הביכורים, שחקנית, שחקנית משנה (מלאני טיירי), שחקנית מבטיחה (לילי-רוז דפ, הבת של ג'וני דפ ושל ונסה פאראדיס), תלבושות, ועיצוב אמנותי.


ומרשימת המועמדים כדאי לדוג גם את:

"רק סוף העולם" – כן, הקנדי הנודניק גם פה. סרטו של קסאוייה דולאן (מתישהו בקרוב גם בישראל) מועמד ל-6 פרסי סזאר: פרס הסרט הזר, בימוי (דולאן), שחקן, שחקנית משנה (נטאלי באי הותיקה), שחקן משנה (וינסנט קאסל), ועריכה.

"מסייה שוקולד" – זוכרים את הסרט היפה הזה שהוקרן בישראל לפני שנה? אז הנה, גם הוא גרף כמה מועמדויות לסזאר. חמש מועמדיוית, למעשה: לשחקן (עומאר סי המצוין), שחקן משנה (ג'יימס טיירי, הליצן הלבן בסרט. טיירי הוא נכדו של צ'ארלי צ'פלין הגדול), עיצוב אמנותי, סאונד, ומוסיקה.

"רופא הכפר" – סרט צרפתי שעומד לעלות בקרוב בישראל, מועמד לפרס אחד בלבד – לשחקן הראשי (פראנסואה קלוזה, "מחוברים לחיים").

"חיי כקישוא", סרט האנימציה המקסים והמרגש, מועמד ל-3 פרסים: פרס סרט האנימציה, פרס התסריט המעובד (שכתבה סלין סיאמה), ופרס המוסיקה.

"חיים" (Une Vie), סרטו האחרון של סטפן בריזה ("ערכו של אדם", "מדמוזל שמבון"), מועמד ל-2 פרסים בלבד: פרס לשחקנית, ולתלבושות.

לפרס הסרט הזר מועמדים: "אקוואריוס" הברזילאי, "בגרות" הרומני (סרט יפה), "נערה אלמונית" הבלגי של האחים דארדן (מתישהו בקרוב בישראל), "אני, דניאל בלייק" (גם כן בקרוב בישראל. סרט לא רע. זוכה הפרס הראשון בפסטיבל קאן בשנה שעברה), "טוני ארדמן" (הסרט הכי אהוב ע"י הביקורת העולמית בשנה שעברה. ממש בקרוב בישראל), "עד סוף העולם" הקנדי, ו"מנצ'סטר ליד הים".

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-24 בפברואר, יומיים לפני האוסקרים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “סזאר 2017: המועמדויות

  1. אני דווקא אהבתי בקאן את הכאב שבפנים .אני ממש מתפלא שהוא לא הגיע לארץ להקרנות.

  2. "פרנץ" הוא סרט מדהים ועופר מתאר אותי בדיוק רב, אז אין לי הרבה מה להוסיף חוץ מהמלצה חמה לראות את הסרט בהזדמנות הראשונה.

    למען האמת, אני לא מכיר את פונטיין מספיק טוב, אבל "התמימות" הוא סרט מרגש, אולי אפילו יותר מדי פעמים הוא לוחץ על דבשת הרגש. כשיצאתי מההקרנה הירושלמית הייתי בטוח שאם צרפת תבחר בו כנציגה לאוסקר נראה אותו ברשימת המומעמדים, בסוף הצרפתים בחרו ב"היא" ואקדמיה האמריקאית סבבה את גבה לנציג הצרפתי (די בצדק לטעמי).

    "מא-לוט" הוא סטירה אפקטיבית, לפעמים מוגזמת למדי או חוזרת על עצמה.

    צפיתי ב"אלוהית" בנטפליקס (במחשב אפילו אפשר לראות עם כתוביות בעברית) ואתה קולע בול, סרט סוחף! שאלה, אתה יודע האם "שחקנית מבטיחה" קודם ל"שחקנית ראשית"? כי מבחינתי Oulaya Amamra נתנה הופעה שבקלות הייתה יכולה לקחת את הפסלון מידיה של הופר… לדעתי, זאת אחד ההופעה הנשיות הטובות של השנה, אם לא הטובה ביותר (עדיין לא ראיתי את "ג'קי" ו"לאבינג")
    ————
    איתן לספרטק: על פי רוב, שחקן/שחקנית בהופעתם הראשונה בקולנוע נדחקים לקטגוריית שחקן/שחקנית מבטיח/ה, ורק בשנים שלאחר מכן הם "עולים כיתה" לקטגוריית שחקן/ שחקנית ראשית/ משנה. היה מקרה אחד יוצא דופן שאני זוכר, והוא של טאהאר רחים, שזכה באותו טקס גם בפרס השחקן המבטיח, וגם בפרס השחקן הראשי. זה היה על "נביא" של ז'אק אודיאר.

  3. מצטרף לרון, ״הכאב שבפנים״ (בחיפה קראו לו ״אהבה שבורה״) הוא סרט מצוין מסוגו. זאת מלודרמה רומנטית גדולה מהחיים, והיא בהחלט מוגזמת. אבל זה הסגנון שלה ונדמה שהיא מודעת להיותה כזאת. לצורך העניין, הדימוי המרכזי בסרט הוא קציר לוונדר בכפרי פרובנס. האם יש דימוי קיטשי יותר מזה? אבל הסרט עשוי במיומנות ובטעם טוב והוא עושה שימוש חכם בדימויים הרומנטיים שלו.

    ״התמימות״ הוא סרט נפלא. מצטרף לספארטק, הייתי משוכנע אחרי הצפייה שזה זוכה האוסקר הבא. סרט עשוי היטב, בטעם של פעם, מאוד מרגש. סרט אוסקרים קלאסי, ובלי ציניות- סרט מומלץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s