אור ירח: הביקורת

(שם הסרט במקור: Moonlight)

ים. מקווה מים שגבולותיו אינם נראים. אינם נתפסים במחשבה האנושית. בטח לא כשאתה מסתכל עליו מהחוף הביתי שלך, עם כוס קפה ועם סיגריה (ז'תומרת, אם אתה מעשן). החיים, כמו הים, גדולים ואינם נתפסים. כמו הים, הם אכזריים לעיתים, ונעימים לרגעים.

זה לא סתם, לדעתי, שהאימאג' המרכזי שמפרסם את בואו של הסרט הזה, "אור ירח", לקוח מהסצינה בה האב האלטרנטיבי של גיבור הסרט מלמד אותו לשחות בים. מלמד אותו לחיות.

זה לא סתם שסצינת האהבה המרכזית של הסרט מתרחשת בים.

זה לא סתם שהסצינה האחרונה, המרגשת, והיפהפיה של הסרט מתרחשת בבית שנמצא ליד הים.

זה לא סתם שהשוט האחרון של הסרט הוא ילד שמביט עלינו בעודו עומד על חוף הים.

על זה הסרט. על אמנות החיים. על הדרך שבה אנחנו מנווטים את עצמנו בים החיים הקשוח, הלא ידידותי, שיש בו מעט מאוד רגעי נחת, אבל כשהם באים, הם כל כך מתגמלים.

moonlightאני יודע מעט מאוד על הסרט הזה, על יוצריו. שמו הגיע לאוזני רק לפני כמה חודשים. הבמאי לא מוכר. השחקנים לא מוכרים. למעשה רק אחד נראה סמי-מפורסם, ושמו מוזכר בפיד הטוויטר שלי בעיקר כדי לומר שיש לו שם בלתי אפשרי (מאהרשלה עלי, או משהו כזה. מי שראה את להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת