אור ירח: הביקורת

(שם הסרט במקור: Moonlight)

ים. מקווה מים שגבולותיו אינם נראים. אינם נתפסים במחשבה האנושית. בטח לא כשאתה מסתכל עליו מהחוף הביתי שלך, עם כוס קפה ועם סיגריה (ז'תומרת, אם אתה מעשן). החיים, כמו הים, גדולים ואינם נתפסים. כמו הים, הם אכזריים לעיתים, ונעימים לרגעים.

זה לא סתם, לדעתי, שהאימאג' המרכזי שמפרסם את בואו של הסרט הזה, "אור ירח", לקוח מהסצינה בה האב האלטרנטיבי של גיבור הסרט מלמד אותו לשחות בים. מלמד אותו לחיות.

זה לא סתם שסצינת האהבה המרכזית של הסרט מתרחשת בים.

זה לא סתם שהסצינה האחרונה, המרגשת, והיפהפיה של הסרט מתרחשת בבית שנמצא ליד הים.

זה לא סתם שהשוט האחרון של הסרט הוא ילד שמביט עלינו בעודו עומד על חוף הים.

על זה הסרט. על אמנות החיים. על הדרך שבה אנחנו מנווטים את עצמנו בים החיים הקשוח, הלא ידידותי, שיש בו מעט מאוד רגעי נחת, אבל כשהם באים, הם כל כך מתגמלים.

moonlightאני יודע מעט מאוד על הסרט הזה, על יוצריו. שמו הגיע לאוזני רק לפני כמה חודשים. הבמאי לא מוכר. השחקנים לא מוכרים. למעשה רק אחד נראה סמי-מפורסם, ושמו מוזכר בפיד הטוויטר שלי בעיקר כדי לומר שיש לו שם בלתי אפשרי (מאהרשלה עלי, או משהו כזה. מי שראה את סדרת הטלויזיה "בית הקלפים" יזהה אותו כאיש למשימות מיוחדות רמי דנטון).  עלי אמנם נהדר בסרט, והוא עוד יזכה בפרסים על הופעתו כאן (נראה לי שהאוסקר כבר סגור וחתום על שמו), אבל זהו רק שחקן המשנה בסרט. כי יש כאן במאי. מי שמע בכלל על בארי ג'נקינס לפני "אור ירח". מעכשיו כדאי לחפש אותו.

כי ג'נקינס עושה כאן עבודה חכמה ונהדרת. הסרט מתחיל עם שוט ארוך, וירטואוזי, מסחרר. החיים הם לפעמים אירועים שמוציאים משיווי משקל. כזה הוא השוט הזה. וגיבור הסרט – ילד, אח"כ נער, ולבסוף גבר – הוא מהסוג העדין. השקט. הרגיש. הוא לא מדבר הרבה. הוא הזה שנטפלים אליו בבית הספר. ובארי ג'נקינס יביא אותו אלינו, אל החיים הגדולים האלו, בהרבה עדינות, רגש, אהבה. במקום להתחיל מלמטה ולעלות למעלה, ג'נקינס מתחיל דווקא למעלה, עם החיים בשיא, ובשקט ובבטחון של במאי שיודע בדיוק מה הוא רוצה ואיך להשיג את זה, הוא מביא אותנו אל אותו שיא, אל החיים.

ולמרות שיש כאן לכאורה חגיגה של חיים, הסרט בעצם נמצא קרוב מאוד לאדמה. הוא ריאליסטי מאוד, פשוט מאוד, ללא שיפוט. כי אמא, למשל – היא אמא על כל המשתמע מכך, אבל היא גם מכורה לסמים. גיבור המשנה, אותו מאהרשלה עלי, הוא איש טוב לב ומבין, שעוזר לאותו ילד, תומך בו, אבל הוא גם סוחר סמים. והילד הזה יגדל וילמד את דרכו בחיים תחת אותה מטריית חיים, מה שלא אומר שהוא יהיה רע. הוא ישאר אותו ילד טוב, אבל הוא ילמד להסתדר בחיים.

וג'נקינס יודע לנווט את הסרט בין שלושה פרקי חיים, לשלב פיוט וסוגי מוסיקה שונים עם ריאליזם מדויק ואהבת אדם ללא שיפוט, כך שמציאת האהבה, משימת החיים הקשה מכל, מביאה את גיבור הסיפור לסצינה האחרונה כשהוא נמצא במקום הכי טוב שלו בחיים, אבל גם במקום הכי פגיע. והסרט נגמר שם, בסיום שבו הוא למד איך לחיות, איך להשיג את האהבה ואת הכבוד שצריך כדי לחיות.

"אור ירח" הוא סרט שמבוים למופת, ערוך ברגישות, משוחק נהדר ע"י צוות שחקנים לא מוכר, עם הרבה שאר רוח ומחשבה מאחורי התסריט. סרט שעצם סיפור הצלחתו הוא נס (כי שחורים, והומואים, ומציאות, וסמים  -לא נשמע כמו קוקטייל מושך קהל. אבל, הו, כמה שהכל חי, חם, ואוהב בסרט הזה), והנה, עכשיו הוא חצה את האוקיינוס, את הים הגדול, ומגיע לישראל, מגלגל את ההצלחה סיבוב אחד נוסף, עושה עוד נס קטן אחד. סרט נהדר ומאוד מומלץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “אור ירח: הביקורת

  1. היי איתן
    מה שלומך ?
    אהבתי את הביקורת שלך ואהבתי גם מאוד את הסרט.
    סרט של סגירת מעגלים,
    סרט שפותח את הלב.
    תודה.

  2. מצד אחד נהנים ממה שכתבת, מצד שיני הרבה מאד תמיהות לא הגיוניות בתסריט, והאיטיות- כבדות מעיבה מאד…

  3. ביקורת כללית:אנו רוצים לראות דירוג כוכבים שלך איתן גם בסרטים ישנים יותר. זה נעלם באתר. צופים רואים סרטים לא רק שוטפים, ורוצים לראות דירוג כוכבים שלך מהעבר. זו גם פונקציה שחסרה מאד באתרי ביקורת קולנוע בישראל.
    ————–
    איתן לרוני: בסופו של דבר, דירוג כוכבים הוא רק מספר. יש סרטים שנתתי להם 4 כוכבים, ולא בטוח שאני אשמח לראות אותם שוב (למשל: "הבן של שאול"), ויש סרטים שנתתי להם פחות כוכבים, ולא יהיה אכפת לי להיפגש בהם שוב בצפיה בלתי מחייבת (בטלוויזיה, למשל, בערב שאין לי מה לעשות בו. דוגמא מהעת האחרונה: "מאחורי המספרים"). מה שיותר חשוב, הביקורות עצמן נמצאות באתר לעיון, ואפשר גם לחפש אותן בפונקציית החיפוש. אפשר לקרוא את הביקורות (הלא יותר מדי ארוכות שלי) שנים אחרי שכתבתי אותן, ולנסות להבין מה אהבתי ו/או לא אהבתי בכל סרט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s