ספליט: הביקורת

(שם הסרט במקור: Split)

איזו ערימה של שטויות…

מ. נייט שאמאלאן. פעם הוא היה במאי מיוחד. שעורר ויכוחים עזים. במאי מוכשר או שרלטן. סרטי איכות או זבל מחופש למשהו מתוק יותר. סרטים מרתקים, או זוועות מניפולטיביות. המלך עירום או מלך הוא בכל זאת.

תשכחו מזה. כבר סרט שני שהבמאי האמריקאי ממוצא הודי חוסה בצילם של אולפני בלומהאוס. אולפני הפקה של סרטי אימה זולים, בלי הרבה מוח או בכלל כוונה לכוון לקהל מתוחכם. "החוש השישי", הסרט שפרסם את הבמאי הזה, היה מועמד ל-6 אוסקרים. שישה! אתם קולטים? מי מאלו שצופים בזוועה החדשה שלו יכול לדמיין שבמאי שהיה מועמד לאוסקרים מביים כזה סרט מטופש ומייגע, שלא עובד בשום רמה.

splitואם השאמאלאן הזה היה לפחות מבין איפה הוא נמצא: בממלכת הסרטים הזולים של המפעל המסחרי של בלומהאוס. אם לפחות הוא לא היה מנסה להעמיס על הסרט הזה טונות של פילוסופיה מתפתלת שמכבידה על הקצב, הורגת את הדרמה, ובעיקר מריחה מחשיבות עצמית פומפוזית במיוחד. כי כן, יש כאן נסיון לדבר על החיה שבאדם. על התנאים שבהם החיה הזו תצא לאור, תתאכזר, תשתולל, תהרוג, ותהרוס את כל מה שמסביב. במאים גדולים וחשובים כבר דיברו על זה בצורה ברורה. האנקה, למשל, חושב שהרוע הוא המצב הטבעי של האדם. במאים אחרים מנסים לצייר מצבים לוחצים בעבודה, בחיים, ליצור תנאי מעבדה ולבדוק האם החיה שבאדם תצא החוצה. שאמאלאן, לעומת זאת, טווה כאן סיפור מפותל ומתפלסף על אדם עם פיצול אישיות מרובה, שכל חלקי האישיות שלו מחכים לחיה שביניהם שתגיע ותשתלט על הכל. או משהו כזה.

ואני כבר לא מדבר על הבחורות שנלכדות ברשת של החיה הזו, כולן צווחניות, בכיניות, ללא שום קו דמות מנחה (אחת מהן מסומנת מיד כזו שתוביל את השלוש, והיא מקבלת טיפול תסריטאי קצת יותר מעובה, כולל פלאשבקים שמאיטים יותר את הסיפור, אבל לא באמת תורמים להבנת הדמות. 2 האחרות הן קריקטורות של בחורות, לא דמויות חיות ונושמות). ואני בכלל לא מדבר על הפסיכולוגית המגוחכת הזו, שכל החלק (המ-א-ו-ד ארוך שלה) הוא תרגום בגוף הסרט לצופה הלא אינטליגנט.

ואז, בסוף, לא תאמינו איפה כל הסרט הזה התרחש. החיה שבאדם אמרנו? אין לכם מקום שקוף יותר שבו אמורה להתרחש כל המעשיה המיותרת הזו. ג'יימס מקאבוי בתפקיד הראשי משתדל מאוד, והוא לא רע, אבל לקראת הסוף, כשהחיה מגיעה, שאמאלאן כתב עבורו טקסט כל כך דבילי, עד שריחמתי על השחקן שצריך להוציא מפיו שטויות שכאלו.

וזהו, בעצם. סרט מתח לא מותח, מלא חשיבות עצמית פומפוזית, בלון נפוח של פילוסופיה בתוך סרט תעשייתי שנראה ונשמע כמו סרט של 3 בלילה בערוץ הכבלים. כזה שפעם היו אומרים עליו Straight to video. וזה מה שמחייה את הקריירה של הבמאי שפעם ריגש וסיקרן אותי (מה שנשאר מזה בסרט הנוכחי הוא 3-4 שוטים מעניינים של מה שנקרא בעגה המקצועית POV). בשביל זה לא הייתי צריך ללכת לקולנוע. סרט רע.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s