זרים מושלמים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Perfetti Sconosciuti)

בשנה שעברה זה היה הסרט שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה האיטלקית. כתבתי על זה כאן בבלוג. אם תלחצו על הלינק ותקראו את הדיווח שלי מאז תראו שהסרט זכה רק בשני פרסים של האקדמיה האיטלקית: פרס הסרט, ופרס התסריט. וזהו. קצת מעט פרסים בשביל תואר "הסרט הטוב ביותר". עכשיו, כשראיתי את הסרט, אני מבין. כי "זרים מושלמים" הוא סרט מאוד בעייתי בעיניי (ולא, אל תגידו "ספוטליייט". זוכה האוסקר האמריקאי הרבה יותר טוב מזה האיטלקי).

כי כן, יש לו רעיון משעשע, שיכול להחזיק מערכון נחמד, אבל לא בטוח שסרט שלם. וגם אם כן, הוא רעיון דידקטי למדי.

זרים מושלמים על הסט. שלישי משמאל, עם האזניות: פאולו ג'נובזה, הבמאי.

זרים מושלמים על הסט. שלישי משמאל, עם האזניות: פאולו ג'נובזה, הבמאי.

מה גם שכמעט כל הסרט מתרחש בלוקיישן אחד, מה שמהווה סכנה לסרט תיאטרלי. אבל כל החלק הראשון של הסרט דווקא מפיג את החשש. המחצית הראשונה של החוויה הקולנועית הזאת דווקא משעשעת למדי, ואפילו די מצחיקה  בקול רם. סרט נעים, חביב, אמנם שטוח ושטחי, אבל לא מזיק. המצלמה זזה הרבה, החיתוכים מהירים, השחקנים כולם בפורמה, ובעיקר בכימיה טובה עם כל השאר, החברים מדברים, צוחקים, אחד על ועם השני, ומדובר בארוחת ערב נחמדה, גם אם לא עמוקה מדי.

ואז יש שינוי. המשחק הזה עם הפלאפונים שמהווה את הסיטואציה הבסיסית של כל הסרט, המשחק הזה שהיה כל כך משעשע בכל המחצית הראשונה של הסרט, המשחק הופך רציני. מאוד. מדי. כל המחצית השניה של הסרט היא סדרה של מכות מצרים (או במקרה הזה: מכות איטליה). טראגיות, מאוד מאוד דרמטיות, סופר-אובר דרמטיות, מגיעות עם פטיש-5-קילו בראש. הבמאי מאחד את כל הבומבות האלו למעין סיקוונס אחד ארוך ומתיש בעזרת מוסיקה אחת שכאילו הופכת את כל הצעקות והבעיות האלו לעיסה אחת דביקה ועכורה, וכל הסרט הזה הופך למשהו צעקני, וולגרי, שלא נעים להסתכל עליו.

ובכלל, כל הרעיון מהתחלה היה בעייתי. הוא לא יכול לסחוב לבדו סרט שלם. עם כל הרצון הטוב, והמשחק של השחקנים והשחקניות, והצילום והעריכה הדינמיים. כי למרות כל הנעימות בהתחלה, אנחנו לא באמת לומדים להכיר את הדמויות, ולא נכנסים להן מתחת לעור, ולכן גם לא ממש אכפת לי ממה שקורה להן אח"כ. וחוץ מזה, מנגנון קולנועי דרמטי לא עובד ככה. צריך איזשהו חוט של עליות וירידות, של שמחות ובכי, בנוי שתי וערב. בסרט הזה כל החלק הראשון נחמד, וכל החלק השני טראגי וקשה מנשוא, מעיק, ודי בלתי נסבל. אז באמצע, במעין תרגום בגוף הסרט, או איזשהו סמבול שקוף, יש איזשהו מבט על ליקוי ירח (מיותר).

והדרך שבה הכל נפתר בכלל לא הגיונית. סוג של סיום שגורם לי לחשוב: אז בשביל מה עברנו את כל הגיהנום הזה?

רעיון נחמד, וחצי סרט חביב, לא ממש סוחבים סרט שלם של צרחות וכאב שלא באמת חודר לנשמה, ולכן גם הופך לחווית צפיה לא ממש נעימה. אבל לפחות היה חצי סרט נחמד, זה גם משהו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “זרים מושלמים: הביקורת

  1. הסרט מצויין . לא מבין איך לא אהבת.
    יש סיבה לכך שהסרט מצליח. הוא פשוט משוחק טוב ומשלב קומדיה לצד סיפורים שכולנו חווים.

    אין לי ספק שאתה צופה ביותר מידי סרטים והפכת ביקורתי או לאחד שסבלנותו פוקעת מהר מידי.

  2. שלום איתן, קראתי את הביקורת שלך על הסרט. התרשמתי מהידע שלך בקולנוע. אני, אוהבת מאוד קולנוע, אך בעלת ביקורת פחות מקצועית ממך. אישית אהבתי מאוד את הסרט. חשבתי שהוא מציג יפה את אמיתות החיים. זה שהוא מצולם בלוקישן אחד, דוקא מצא חן בעיני. אהבתי את המשחק וצבעי הצילום. אני אוהבת קולנוע אירופאי. אני חושבת, רק חושבת, שאמריקה לא מסוגלת לכאלה סרטים.

  3. סרט מעולה.
    אחד הסרטים הטובים שראיתי וכמעט לא הלכתי לצפות רק בגלל הביקורת העקומה הזאת.
    ממש כאילו מדובר על סרט אחר.
    אגב, בקושי אפשר להשיג כרטיסים.
    תודה רבה.. קשקשן.

  4. הביקורת שלך לסרט פשוט מאכזבת.
    סרט נפלא ומעולה.
    נכון אמנם יש אובר דרמה בקטע מסויים ונראה קצת לא אמיתי שכל זה יקרה בערב אחד.
    אבל הגזמת בביקורת השלילית שלך לסרט.
    כנראה שאתה אוהב סרטים אמריקקים שהם "מנגנון קולנועי דרמטי" כפי שציינת. לא צריך שום חוט של עליות וירידות, של שמחות ובכי ובלה בלה.
    זה כל היופי בסרטים שאין חוקים.

    מעולם לא ישבתי באולם קולנוע שהקהל נקרע מצחוק מספר רב של פעמים ולא מאיזה קטע אינפנטילי מאולתר.

    בקיצור סרט טוב
    ממליצה.

  5. אוהב לקרוא את הביקורות שלך .
    בסרט הזה קצת פספסת לדעתי .
    הקהל מצביע ברגליים – וזה לא סרט בורקס .
    מזמן לא צחקתי כך בסרט , ואני לא מאלה שצוחקים כשמישהו מתחלק על בננה .
    סרט אינטליגנטי שנוגע באמיתות החיים .
    שווה ללכת לראות .

  6. סרט פשוט מעולה, אחד הטובים שראיתי בשנים האחרונות.
    הביקורת הזו היא קישקוש אחד גדול…

  7. סרט אסתטי, דובר איטלקית (שזה פלוס גדול).
    נעים לראות סרט שמתרחש ברומא / איטליה ושלא עושה שימוש בנופך התיירותי שלה – אלא עוסק בחיים עצמם.

    מעבר לכך מצאתי את התסריט לא אמין (כ"כ הרבה טלפונים והודעות דרמטיות בערב אחד ?!, אנשים שמתקשרים ושמתחילים לשפוך את מיטב סודותיהם עוד לפני שאומרים להם "פרונטו" ?!) ומאוד צפוי (פרט לסוף, שהיה בו טוויסט חביב ואמירה).

    גם הדרמות והסודות היו ברובם כאלה שאולי היו מזעזעים את יושבי החבורה לו השנה הייתה 1977 ולא 2017 ולכן מצאתי אותו מיושן מאוד **ספויילר** (אז האבא נתן לילדה קונדומים ?! סו ווט !, אז הילדה אמרה על אמא שלה שהיא כלבה ?! סו ווט !, אז האמא רוצה להגדיל חזה ?! ממש סוד המילניום ! ועוד ועוד ועוד)

    כמו כן, מצאתי את המשחק מלאכותי ולא מוצלח במיוחד, כלומר, למרות האסתטיקה – כך לא נראית שיחה בין חברים – גם לא אירופאים מהמעמד הבינוני-גבוה – אחד אומר משהו, השני מגיב מיד עם סיום דבריו באופן מנוסח להפליא – שוב, היה מורגש היטב שזה מבויים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s